אולי בזמן אחר, אולי במציאות אחרת – פרק 6 חלק ב' [סיפורי ערסים]

אשמח לביקורת♥
פרק 6 חלק ב':

"אז מה, חזרת לשוק?" הראל שאל כשחזרנו ביחד מהמשחק. הם ניצחו את הקבוצה השנייה. לא שזה עניין אותי, אבל הראל הכניס את הגול המנצח בהארכת הזמן.
"לא, למה אתה שואל?" תהיתי, יכולתי לראות קנאה בעיניו. אבל הראל? לא ציפתי.
"שון, הבחור שהיה לידך, אני מחליף אותו במשחק בעקבות הפציעה שלו." הוא אמר וגירד במצחו, אני מאמינה שהראל משחק טוב יותר ממנו.
"הוא הביא לי את המספר שלו, אני מניחה שגם אותו אני אכניס לקופסא. ולך תדע, אולי בעוד שנה אני אתקשר אליו," התחלתי לדבר והראל מיד קטע אותי.
"תתקשרי אליו…" הוא מלמל וחיכה שאמשיך. מוזר, בשביל זה הוא עצר אותי?
"ואראה עם הבלונדינית עדיין על רגל ימין והשחרחורת על רגל שמאל." גיחכתי וצחקתי. לפי המראה שלו לא הייתי מתארת לעצמי שהוא ערס, אלא יותר… ילד טוב.
"בלונדיניות? ושחרחרות? את בטוחה שאנחנו מדברים על אותו בחור?" הא צחק ושאל.
"כן, שון. עם הגבס?" שאלתי וחיכיתי לאישורו.
"כן, אותו אחד. מאז שאחותו נהרגה, הוא התרחק מבלונדיניות. או שחורות." הראל אמר והחליק חיוך. המשכנו ללכת אל עבר ביתי.
"אז בעצם, הוא לא ערס שמשחק בבנות?" תהיתי, לפי איך שהוא זרם ונגע בשער שלי היה נראה כאילו הוא מצטיין בזה.
"הוא ערס, פשוט לא משחק בבנות." הראל מלמל וגירד בגבתו.
"אז מה אתה חושב? כדאי לי להתקשר אליו?" שאלתי בהיסוס, להראל תמיד היה מה להגיד. הוא תמיד היה היועץ שלי לענייני זוגיות.
"כן," הוא ענה והמשיך מיד. "רק אם זה יעשה לך טוב." הוא חייך אלי.
"תודה הראלי." קפצתי עליו בחיבוק מוחץ, אני חושבת שהוא כבר לא נושם.
"א-אלי!" הוא צעק מבעד לבגדיי.
"כן?" שחררתי אותו והבטתי בעיניו.
"מחצת אותי, שמנה!" הוא צעק וצחק לאחר מכן.
"מה? איפה שמנה? רואים את הבטן שאחרי הלידה?" שאלתי בלחץ, עבדתי הרבה זמן כדי להעלים כל סימן לכך. כתגובה, הוא החל לצחוק.
"הראל!" נהמתי לעברו וחיברתי את אגרופי עם חזהו.
"תתקשרי אליו, תצאו תדברו ומשם… רק השם יודע." הוא הוריד את הכיפה מראשו ונשק לה.
"מה גרם לך לחזור לדת?" שאלתי. באותה תקופה הוא היה אתאיסטית, ולא מאמין בניסים.
"את יודעת, כשמבינים שהיית רגל בעולם הבא ואז חזרת לעולם שכאן, זה נס. זאת הייתה ההוכחה שלי לכך שיש אלוהים." הוא חייך ונשען על הדלת.
"אהבתי את התשובה, אבל קשה היה להגיד שאני שכנעתי אותך?" קרצתי לו ופתחתי את דלת הבניין.
"אהבתי את התשובה, אבל היה קשה להגיד שאני שכנעתי אותך?" הוא חזר אחריי בקול צפצפני.
"אני לא מדברת ככה!" התעצבנתי עליו והוא עלה אחריי במדרגות.
"אני לא מדברת ככה!" הוא חזר אחריי שוב.
"טוב הראל, אתה נכנס או שתמשיך לחזור אחריי?" שאלתי אותו. להיות אמא גורם לך ליצור סבלנות גם לתינוק המגודל ביותר.
"את קראת לי הרגע תינוק מגודל?" הוא שאל והצמיד אותי לקיר. יכול להיות שאמרתי את המחשבות שלי בקול.
"אופס." אמרתי וחייכתי חיוך קטן.
הוא הוריד את ידו ממני ועזב אל החדר השני, ולאחר כמה דקות חזר עם תהל.
"אמא קראה לי תינוק מגודל! את שמעת את זה תהל? תינוק מגודל!" הוא אמר בקול מצחיק וגרם לתהל לצחוק.
"תתקשרי אליו. אני אעשה עלייה בייביסיטר." הוא לחש לעברי והצביע לכיוון הטלפון.
הרמתי את הטלפון שלי מהשולחן והקלדתי את המספר מהפתק.
לא התכוונתי להתקשר אליו, אלא יותר בכיוון של לשלוח הודעה.

"השלושים בפברואר הגיע, אלי." שלחתי לו. אני די גרועה בציניות או במשפטי התחלה. אני מקווה שזה לא ילך גרוע, שנה וחצי לא יצאתי לדייטים.