אולי בזמן אחר, אולי במציאות אחרת – פרק 2

פרק 2:
יצאתי מחדר המנהל אל הכיתה שיועדתי ללמוד בה, מאחר וכבר למדתי כאן, המנהל היקר לא השקיע בצוות מורים שיראה לי כל חור שקיים בבית ספר. כי אני כבר יודעת איפה נמצא כל אחד.
עברתי שוב במסדרון, התיכון השתנה מעט, צבע השמנת המקולף והמאפיר הוחלף בלבן. לבן מחליא.
על הכיתות היו שלטים עם סימוני הכיתות.
דילגתי על החלק הזה הישר לשירותים, לאחר שעברתי מבית הספר הזה באמצע השנה החלו השאלות.
הרי, למה שאעזוב את בית הספר באמצע השנה?
אז שיניתי קצת את המראה.
לא פלא שהראל לא זיהה אותי. ולמען האמת, גם אני לא אותו. הוא גבה מאז הפעם האחרונה. העיניים שלו כחולות ועמוקות יותר. הידיים שלו נעשו שריריות.
בעבר, הוא היה נמוך. העיניים שלו נטו להאפיר. היו לו לא מעט בעיות תזונה. הוא התעסק עם תחליפי מזון וכמעט ולא נגע בבשר.
המצב שלו התדרדר. אף אחד לא שם לב שהוא החסיר יותר מידי ימים בשבוע.
הוא היה מאושפז בבית חולים עד שהמצב שלו השתפר.
עכשיו, שנתיים אחרי. הוא נראה בריא יותר מאי פעם. ואני גאה בו על זה.

הסתכלתי על בבועתי במראה, שערי השחור התארך לא מעט.
העדשות הירוקות הוסיפו למראה, הן נראו דיי אמיתיות סביב האיפור שנמרח סביב העין.
הנגיעות של האיילנר השחור והעיפרון עשו את מראה העין די טבעי.
מאז שעזבתי את היסודי, והמקרה קרה, החלטתי שאני עושה את השינוי הזה. זה לא שלא אהבתי את איך שנראיתי, כי אני כן. מאוד.
הייתי בעלת שיער חום חלק, עיניים חומות, הייתי שונה מהשאר.
הייתי רגילה, המשפחה שלי, כולם בה נראו מיוחדים. עיניים צבעוניות, צבע שיער מיוחד. אהבתי להיות היוצאת דופן, כי זה מה שעשה אותי מיוחדת.
סידרתי מעט את שערי, אפרתי את פני מחדש. הטמפרטורה והלחות שבמרכז הארץ לא איפשרה לך מעולם להראות נורמאלית.
לאחר שבדקתי שהכל מתוקן ומסודר, אספתי את תיקי הקטן של נייק ויצאתי מהשירותים.
הלכתי את כל הדרך עד אל שכבת י״א.
הכרתי את הדרך הזאת טוב. יותר מידי טוב.
״סליחה על האיחור, הייתי אצל המנה-״ התחלתי ומיד מורה נמוכה, שחרחורת הסתובבה וחייכה אלי.
״זה בסדר יקירה, תכנסי.״ היא הניחה את הטוש שהיה בידה על השולחן והתקדמה אלי.
״כיתה! זאת אלי מזרחי. היא תלמידה חדשה כאן בבית הספר. תתנהגו אליה יפה.״ היא סימנה לי בידה את מקומי בשורה השנייה.
שולחן ריק ובודד מרוח חיה.
״תוציאי כלי כתיבה ודף, זאת המערכת להמשך השנה.״ היא אמרה והמשיכה להתעסק בכתיבת המערכת של השנה.
הוצאתי מהתיק עט ודף שורות שקרעתי ממחברת.
התחלתי להעתיק את המערכת מהלוח המלא, עד שהגיע אל שולחני פתק.

״תפגשי אותי במקום שהיינו בורחים אליו כשבחרנו מהשומר.״