אולי בזמן אחר, אולי במציאות אחרת – פרק 13

פרק 13 –
"מה אתה עושה אחרי שאתה משמח ילדים?" שאלתי וצחקתי, היינו בדרך לכניסת בית החולים אחרי שהחלפנו את בגדינו. "תופס איזה מישהי בדרך." הוא ספק שאל ספק הודיע וסידר את תיק הצד על כתפו. הרמתי את גבותי.
"באמת? את מי תפסת הפעם?" שאלתי והסטתי לאחור חלקת שיער מרדנית שיצאה מאחורי אוזני.
"מישהי נחמדה שפגשתי בבית חולים, אחלה של בחורה." הוא אמר וצחק, עברנו את השומר שעומד בכניסה ויצאנו אל הרחוב הסואן. עשרות מכוניות היו תקועות בפקק בכביש הראשי שנמצא מול המבנה.
"נו באמת,״ התלוננתי על הבלאגן בתנועה, ״אני מניחה שאתה מחכה לה. אני צריכה לזוז והבית שלי די רחוק מכאן." אמרתי והתחלתי להתקדם במורד הרחוב. חשבתי שהשארתי אותו מאחורי אבל טעיתי כשהרגשתי נשיפות מאחורי אוזני.
"הבריזה?" שאלתי והסתובבתי אליו, לא עמד שם אף אחד. כנראה הוא באמת מחכה למישהי. הסתובבתי בחזרה ונרתעתי לאחור.
"שמע ישראל, לעשות התקפי לב אתה יודע, אתה לא בסדר." הנחתי את ידי על לבי והתנשמתי בכבדות, הפנים שלו היו קרובות לשלי בצורה מפחידה.
"ולצעוק כאילו את נאנסת זה בסדר?" הוא הקניט אותי והמשיך ללכת באותו קצב כמו שלי, גלגלתי את עיניי והמשכתי ללכת. חלפנו מספר פניות בדרכנו ובשלב מסוים הוא עצר ליד מכונית שחורה.
הוא פתח את הנעילה ועבר לצד הנהג, "ידעתי שיהיו פקקים, בעצם תמיד יש, אז הכנתי את הבייבי שלי מראש, " הוא צחק והתחיל לכוון את המראות. פתחתי את דלת הנוסע שלצד הנהג והתיישבתי, סגרתי אחרי את הדלת.
"צרות בגן עדן?" שאלתי כשראיתי את התמונה שלו עם אחותו קשורה למראה.
"מה זאת אומרת?" הוא שאל והחניק חיוך.
"השם רצה את המלאך שלו בחזרה?" שאלתי והבטתי בתמונה, אחותו הזכירה אותי מעט. אותי לפני השינוי, עיניים חומות ושיער בלונדיני גולש. היא הייתה מלאכית קטנה.
"הוא קיבל אותה," הוא אמר ויצא מהפקק בדרך עקיפה. "לאן את?" הוא העביר את הנושא מיד ופתח בעזרת שיניו חבילת מסטיקים. הוא לקח לעצמו אחד והושיט את השקית לי. לקחתי אחד והחזרתי את השקית למקומה. "פעמיים שמאלה, ואז ימינה בכיכר," הדרכתי אותו וחזרתי להביט במכוניות שמאחורינו. אחת, שתיים, שלושה, ארבעה שניות עברו, השתיקה המביכה נכנסה לתוקף.
״יום טוב,״ הוא החווה בידו והחזיר אותה אל ההגה מיד אחרי שיצאתי מהמכונית. הסתובבתי בחזרה והוא פתח את החלון.
״לא תעלה?״ שאלתי ונשענתי על המכונית.
״לא עם הידיים!״ הוא הזהיר אותי והוציא את המפתח מהמכונית. הורדתי במהירות את הידיים והוא יצא מהמכונית במהירות ונעל אותה.

״תשתדל להיות בשקט,הב- אחותי ישנה,״ מיהרתי לתקן את דבריי לפני שאפלוט דבר או שניים שיהרסו הכל. הוא המהמם לחיוב ופתחתי את דלת הדירה.סגרתי אותה אחריו והוצאתי את הפתק שהיה מודבק בה.
'השארתי את תהל לישון, אחזור מאוחר יותר.' קימטתי את הפתק וזרקתי לפח. החטאתי. לפחות אני ידעת ששחקנית כדורסל אני לא אהיה.
הסתובבתי לאחור וראיתי את שון מרים את תהל בידיו.
״מה,״ שאלתי המומה. איך הוא הגיע אליה?
״היא זחלה על הרצפה. דומה לך,״ הוא אמר והקפיץ אותה באוויר.
״זחלה?״ שאלתי מבועתת. איך? יכול להיות שהוא השאיר אותה מחוץ ללול? איזה אבא אחראי מצאתי לי.
״את רוצה לרדת?״ שון שאל בקול ילדותי ולחץ על אפה של תהל. לאחר מכן הוא הוריד אותה אל הריצפה.
״אחות מתוקה,״ הוא אמר ונשען עם ידיו על האקווריום שצמוד לקיר. גלגלתי את עיני והלכתי למטבח. פתחתי את המקרר והוצאתי מיץ קריר שאדי המים הופיעו עליו, עברתי אל השיש והוצאתי שתי כוסות.
״אלי!״ צעקתו של שון קטעה את מזיגת המיץ לכוס.
״כן?״ שאלתי והמשכתי למזוג לכוס השנייה.
״היא כבר יודעת ללכת?״