אולי בזמן אחר, אולי במציאות אחרת – פרק 1

– חדשה, אז אל תהרגו אותי :)-
״בהצלחה היום מותק!״ אמי רכנה אלי ושמה נשיקה מהירה על לחי.
״אמא, למדתי כאן כבר לפני שנתיים,״ התחלתי ומיד היא קטעה אותי. ״וביקשת לעזוב בלי סיבה מוצדקת. אז למה עכשיו את חוזרת?״ שאלה.
״אמא, אני כבר אאחר מרוב שאלות.״ אמרתי ויצאתי מהרכב.
סובבתי את ראשי לאחור, וראיתי את שערה הבלונדיני המקפץ נוסע רחוק מבית הספר.
'פעם שלישית גלידה' חשבתי לעצמי והתקדמתי בין התלמידים הרבים שמיהרו אל הכיתות.
חלקם על אופניים, חלקם במכוניות, חלקם ברגל וחלקם בזוגות.
יום טיפוסי בתיכון.
עברתי את השומר בכניסה ונכנסתי אל בית הספר.
הצלצול כבר נשמע, מזל שאני צריכה להגיע לחדר המנהל ולא אל הכיתות.
פסעתי בין התלמידים הרצים אל הכיתות לפני שיאחרו, ובהמשך דרכי אל חדר המנהל המסדרון כבר התרוקן מתלמידים מאחרים.
עיניי נתפסו על הפארק, מבעד לחלון. הפארק שאהבתי כל כך להיות בו.
הזיכרונות החלו להציף אותי אבל לא נתתי להם להגיע. דחיתי אותם, בדיוק כמו שעשיתי לכל הזיכרונות האחרים.
ניערתי את ראשי קלות והמשכתי בדרכי אל משרד המנהל.
הדרך לא הייתה ארוכה כפי שחשבתי, אבל היא לוותה ע״י פוסטרים של קבוצת הכדורגל הבית ספרית. שלטים של הערצה היו דבוקים אל הקירות ולא משאירים מקום לדבר אחר.
הגעתי אל דלת רחבה, חומה. שונה מצבע הקירות הלבן.
על הדלת שלט קטן – ״מנהל התיכון״.
נשמתי נשימה עמוקה והנחתי את ידי על הידית.
בדיוק כשפתחתי את הדלת, התנגשתי בבחור שיצא ממנה.
״מצטער.״ הוא אמר והסתכל עלי. הוא היה גבוה ממני. והיו לו כתפיים רחבות. הסתכלתי על פניו, הבולט ביותר בהן היה העיניים. כחולות ונוצצות.
״זה בסדר.״ אמרתי ויצאתי מהבהייה ששהיתי בה. פרצופו היה די מוכר, מפעם.
״הראל סקעת.״ הוא אמר והושיט את ידו.
״סתם צוחק. הראל רווח.״ אמר וחייך אליי.
הושטתי את ידי אליו, ״אלי. רק אלי.״ אמרתי.
״אוקי. נפגש בהמשך רק אלי.״ הוא יצא מחדר המנהל וצחק.

נכנסתי אל חדר המנהל ואל ועדת קבלת הפנים שבטוח לא אקבל.
״אלי מזרחי,״ הוא אמר והסתכל עליי.
״כמה טוב לפגוש אותך. שוב.״ הוא מלמל בשקט.
״שלום גם לך.״ אמרתי והתיישבתי בכיסא מולו.
״אני מניח שהתגעגעת. נוותר על קבלת הפנים נכון? הכיתה שלך היא י״א1, לא הייתי מאמין שתכנסי בתור מצטיינת.״ טון קולו היה מזלזל. ההכירות בנינו לא הייתה מי יודע מה.
תמיד הייתי רעה איתו.
״יום טוב, המנהל.״ קמתי מכיסאי והתקדמתי אל עבר הדלת.
״שתהיה לך שנה מוצלחת.״ הוא הבזיק לעברי חיוך מעצבן. לפחות אותי הוא עצבן.