אויבים בדם-פרק 9

עוד מספר שבועות חלפו לאחר השיחה בניהם.
הם לא הוסיפו להפגש כך.או במקרה.
מוסיפים להלחם,כל אחד באויבו הוא.
כשאט אט,משהו בו אומר לו להפסיק עם האכזריות.
ועם האכזריות כלפיה.
אחר צהריים אחד הוא מצא עצמו על חוף ים יפה.
קור מקפיא עצמות.
הוא החל לחשוב על נארה.
ולא היה מסוגל להפסיק.
כבר היה מאוחר מאוד בלילה,נארה ישנה.שינה עמוקה מאוד.
סורן התגנב לחדרה בשקט.
מביט בה.
עורה צח ונעים כל כך.
שיערה מריח טוב.הוא פחד כל כך להעיר אותה.
מלאך כל כך יפה ישן.
במראה הזה,כבש אותו.
הוא חש באותו רגע פגיון חד חודר לנשמתו
.לראשונה בחייו הוא חש מסוחרר.
חסר נשימה.אין לו אויר בריאות.
הוא נגע בה בעדינות.נושק על שפתיה בעדינות.
לראשונה בחייו הוא גם נהג בעדינות ולא בפראות.
הלב הולם בחוזקה.
"לילה טוב,מלאך.."הוא לחש,לא מספיק לצאת כשהיא מתעוררת אט אט.
"סורן?"היא הבחינה בו.
"אני מצטער..לא התכוונתי לגרום לך להתעורר.."הוא אמר לה.
"מה אתה עושה כאן?"היא התפלאה.
"אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עלייך.."הוא הודה בפניה,בולע רוק.
מתקרב אל המיטה שלה,מתיישב לידה,כשהמבט בעיניו כה רך.
הוא נראה פגיע כל כך.לא, הוא אינו יכול לנהוג כלפיה באכזריות.
העיניים שלו ברקו. בנוסף לכך הן גם דמעו מעט.
"חשבתי שהסכמנו לא להפגש יותר.לעולם."היא אמרה,"אלא אם כן בא לך להרוג אותי."
"..תגידי את זה ללב שלי."הוא אמר,לוקח את ידה,מניח אותה על החזה שלו,"את מרגישה אותו??..הוא עומד להתפוצץ!"
סורן חש כאילו הוא עומד על צוק,נוטה ליפול.
כאשר כבר לא איכפת לו לפול.