אויבים בדם-פרק 8
בימים לאחר מיכן,התנהלה בניהם מלחמה קרה.
ללא פגיעות פיזיות.ללא מפגש פיזי אלא,ניכור מוחלט.
ריחוק.קרח. כששניהם אינם יודעים מה עדיף יותר:שלום קר או מלחמה קרה.
שניהם עדיין מעכלים את גודל הלהבה שבערה בניהם באותו לילה.
סורן חשב על גופה שנצמד לגופו,והרטיט את נשמתו.
כן,הוא ידע כי לעולם,לא ישוב להיות כשהיה.
"היזהר,סורן.."נשמע קולו של חברו לכוח,"המגעים בניכם עשויים אף עלולים להפוך לאהבה."
"לא יקרה,"אמר סורן,בהכחשה מוחלטת,"אני לא סובל את הבחורה הזאת.זה רק פיזי בנינו.."
"תהרוג אותה."הוא הוסיף להזהיר אותו.
כשמאוחר יותר הוא מצא עוסק בציחצוח חרבות.
הוא השחיז את הפיגיון שלו,מתכונן למפגש חזיתי עם מלאכים.
כשהוא נראה מעט טרוד.
הוא השפיל מבט אל הארץ.
חושב על אותו ערב.
מריץ אותו בראשו שוב ושוב ללא הפסק.
הוא ניסה להפסיק לחשוב על כך.
"אוליי אם אני אהרוג אותה,זה יפסק.."הוא אמר.
נארה ישבה בסלון שלה,כשלפתע נשמע דפיקה קלה בדלת.
"סורן,"היא פתחה,"מה אתה עושה כאן?"
"אני חייב לדבר איתך."הוא אמר,כשהיא מכניסה אותו אל הסלון.
"בוודאי.."היא ענתה כשכעבור מספר דקות הוא ישב על הספה.
"אנחנו חייבים לשוב למסלול הרגיל של:אני מנסה להרוג אותך ואת מנסה להרוג אותי.."הוא הציע.
"מה שתגיד,"היא ענתה,"אני בעד."
"זה לא עובד.."הוא ענה.
"מה לא עובד?"היא שאלה..
"אני לא מסוגל להרחיק את עצמי ממך.."הוא הודה בפניה.
"אז כדאי שנחתוך את זה כאן ועכשיו.."ענתה לו נארה.
"רעיון טוב,"הוא הסכים,מחייך חצי חיוך.."אוליי ננסה את זה עכשיו.."
תגובות (0)