אויבים בדם-פרק 4

סורן הפצוע,שכב בחדר האפל.
מנורה ונר האירו את החדר,כשריח נעים ומיסטי נישא באויר.
הכאב היה חזק מאוד וכמעט בלתי נשלט.
סורן,נאנק מכאבים,בשקט.אך לא זעק.
כוחו העצום האפיל על הכאב.
הדימום לא הפסיק.כשהחץ כבר מזמן הוצא.
נארה,שהוסיפה להתאבל על אביה הרוחני,הוסיפה לדבר עם קוין,המאוהב בה נואשות.
כן,הוא אהב אותה עד לכדי כאב.
"על מה את חושבת,נארה?"הוא שאל,מעסה את כתפיה הכואבות.
"יש לי פצוע שעליי לטפל בו.."היא אמרה.."וגם לדאוג שלאחר שיבריא אוכל להרוג אותו."
כך,היא נטשה את החדר.
סורן,חצי ישן,מבחין בה..מטפלת בו.
היא הביטה בפלג גופו,השרירי,המוצק.
מניחה את ידה ונוגעת בחזה שלו.
היא כל כך רצתה להרוג אותו,כשהחזה המושלם שלו תפס את תשומת ליבה.
כשהיא חשה בנשימות שלו.
"מה את עושה?"הוא נעור לפתע..
"מנסה לבדוק האם יש חיים בתוכך.האם ישנה נשמה.."היא אמרה.
"לשם מה?"הוא שאל.
"בכדיי להכאיב ולהרוג אותך!"היא קראה.
"כבר מאוחר לזה.."הוא אמר בקול מעט רועד.הפצע הכאיב לו.
"..סליחה?"היא ניסתה להבין אותו.
"..אני מרגיש כאב."הוא אמר,נועץ בה זוג עיניים רעבות.כל כך יפות.
כשהיא אינה מבינה האם הוא זומם להרוג אותה או שמא,הוא חושב על כיוון אחר לגמריי.
"אתה פצוע.."היא אמרה,כשהוא מביט בה בעיניים מרצדות.בוחן אותה.
"ואת יפייפיה."הוא ענה לה בקול מחוצף.
"הכאב שאתה חש הוא פיזי.אתה חסר נשמה.רוצח קר דם."היא אמרה..
"נכון,"הוא ענה,"אני רוצח.אני מלאך אפל.משחית,מוציא להורג."
"כשתבריא,היא אמרה לו,"אני אחסל אותך ללא רחמים."
"אני אזכור את זה.."הוא אמר,"ואני מחכה לזה בקוצר רוח.."
שכן,לא היה לו שמץ של מושג למה הוא נכנס.
הוא לא ידע כי הוא עלול גם לחוות כאבי לב.
מצפה בקוצר רוח למאבק רווי אדרנלין ודם.