אויבים בדם-פרק 24

סורן הביט בנארה הישנה.
כשלפתע הוא חש מין זרימה חזקה מאוד של אנרגיה,מציפה אותו וזורמת לו בתוך העורקים.
זה מעט צרב.הלב שלו החל הולם בקצב מסחרר.הוא לא הבין מה קורה לו.
זה נמשך מספר שניות.הוא נותר המון.
מביט בה..
"..אני אוהב אותך.."הוא לחש לה ונשק על שפתיה.
כשבבוקר,הוא נעור מאורה של השמש שחדרה דרך החלון.
נארה שכבה לצידו..
כשכתם דם טבוע בסדינים על מקום משכבה..
"נארה..?"הוא הביט מנסה להעיר אותה..היא הייתה קרה כקרח.
הופך אותה על גבה כשהוא שם לב שהדם יוצא מפיה..
"נארה!!"הוא קרא מבוהל,שוכב לידה,כשהוא אט אט מבין שהיא,מתה.
באותו רגע הוא הבין שהוא לא יראה אותה יותר.
"לא!"הוא קרא אוחז אותה חזק בין זרועותיו,מחבק אותה.
מסרב להפרד.
הוא ידע,כי מישהו מנסה לנקום בו.היא נרצחה.

סורן הביט בה,שבור לב.
מבין שאתמול בילה איתה את הלילה האחרון.
נשיקת מוות.
"קח גם אותי!"קרא סורן,עם דמעות בעיניים.
סורן הפך את המגרה שלו,מחפש את הפיגיון שלו.
מבקש לשלוח יד בנפשו.
יודע כי אל מנת שיעברו יחד למימד הבא עליהם לשלב ידיים מדממות.
מתכנן לשכב לידה במיטה.רועד מאיבוד דם.
"אני לא מסוגל להלחם בלעדייך.."הוא אמר בלחישה.."אני לא רוצה לחיות.."
כשכאב הפרידה הזה צורב בליבו.פורץ בבכי מר.
כאז רכן אוחז בפיגיון,מתכוון לנעוץ אותו עמוק בליבו.
"לא!!"נשמע קולו של סיירון.."אתה לוחם.אסור לך למות!"
"..נארה איננה.."הוא אמר,אוחז עדיין בפגיון כשסיירון,מדבר אליו,מעודד אותו לשוב ולהלחם.
מצית בו את ייצר הנקמה.
"צא ונקום את דמה.."אמר סיירון,"הלחם בהם,שמותה לא יהיה לשווא.."
"סיירון,אני לא מסוגל.."הוא אמר,מנסה לשלוט באב,כשהכאב מתחלף אט אט בכעס.זעם בלתי נשלט.
"הם רצחו אותה..רק אתה יכול להעניש אותם.יש בך כוח עצום."אמר סיירון.
"הם יישלמו על כך ביוקר!"קרא סורן כשכיוון הפיגיון משתנה ומכוון אל מחיוץ לגופו של סורן.
כלפי אויביו.הוא להלחם,עטוף באבלו ובזעמו.
"הסימן על הזרוע שלך.."פנה אליו שוב סיירון.
"מה??"ניסה סורן להבין..
"הקעקוע שיש לך על הזרוע.אני יודע מה הוא."הסביר לו סיירון.
"מאיפו אתה..? מהיכן אתה מכיר אותו?"שאל סורן.
"שמך אינו סורן,נערי..כי אם טיירון.-מקור החיים."הסביר לו סיירון.
"מה??"שאל סורן,לא מאמין למשמע אוזניו.
"אתה אחד משלנו."ענה סיירון.
"אייך?..כיצד קרה הדבר?"שאל סורן,מבולבל.
"אתה אייך מודע לך עדיין אך,יש לך כוח אדיר!"אמר סיירון.