אויבים בדם-פרק 22

עוד יום עבר.
סורן שכב במיטה,כבר בביתה של נארה.מתאושש מהניתוח.מפצע הירי.
כל מה שחשב עליו היה לחבק אותה בזרועותיו ולעולם לא לעזוב.
כשמלחמת האור באופל עדיין ממשיכה.
סורן שייך כעת לצד המואר.הוא התאהב במלאכית מהצד הטוב.
זה לא מותיר לו המון ברירות.
לאחר שראה מה מעוללים חבריו לאויבים,הוא נסוג.
הוא,ידע והרגיש שמלכתחילה,הוא לא היה שייך לשם.
"הסימן.."הוא החל לומר לנארה.
"סימן?"היא ניסתה להבין.
"הסמל,הקעקוע המוזר שנולדתי איתו..איין לי שום מושג מה הוא."אמר סורן.
"סיירון היה אומר לך אם היה כאן.."ענתה נארה.
סורן ירד מהמיטה,מנסה להביט בירח מהחלון.
"אסור לך לרד מהמיטה עדיין,הגוף שלך בשלבי החלמה.."היא אמרה לו,כשהוא אינו מקשיב.
נארה עמדה לצידו בכדי לתוך בו כשלפתע הוא מועד,בזרועותיה.
"וואו,"הוא אמר מסוחרר,"יש לי סחרחורת.."
"אז אל תקום."היא אמרה,"הגוף שלך עדיין מתאושש."
כשקצב הלב שלו מהיר ומרקיע שחקים.
"נארה,"הוא פנה אליה,"לא איכפת לי מה יהיה,אני רוצה להיות איתך."
"ואם הגורל יחליט אחרת?"היא שאלה אותו.
"לא מעניין אותי מהגורל.הגורל שלי הוא איתך."הוא אמר,"אפילו המוות לא ירחיק אותי ממך."
"אנחנו בני אלמוות.."היא אמרה.
"אלא אם נשק מיוחד יכריע אותנו.."ענה סורן.
כשמספר רגעים לאחר מיכן,הוא חש חזק יותר וקם מהמיטה שוב.
נארה עמדה ליד האש הבוערת באח.
הוא הביט בה,מלטף את פניה ברכות..
מביט בה בעיניים בורקות,יפות כל כך.
"אולי אסור לנו להיות ביחד.."אמרה נארה בעצב.
"נארה,אל תדברי כך..נכון,אני מלאך אפל..אני רוצח.לפחות הייתי.
עד שפגשתי אותך.את שינית אותי.
הזזת לי משהו בתוך הלב.נגעת בעמקיי נשמתי.
אני רוצה להיות איתך,ולא מעניין אותי כמה זה מסכן אותי."הוא אמר לה,בקול רועד.
"..סורן.."היא אמרה,מביטה בו,"אני לא רוצה לאבד אותך."
"אל תרחיקי אותי ממך.."הוא ביקש ממנה נחרצות.
"אוליי זה לטובה.."היא אמרה,עצובה.
"נארה,בבקשה ממך.."הוא הושיט ידו פניה,מביט בה בכאב.
נארה הביטה בו.צמרמורת עזה אחזה בגופה.היא אוהבת אותו..
"סורן,לא.."היא אמרה שוב,כשדמעות זולגות מעיניה.
הלוחמת הקשוחה הזו,הביטה בו בעיניים מלאות דמעות.קורעת לו את הלב.
"אל תיבכי.."הוא מחה את הדמעות מעיניה,כשהיא מביטה בו.נהנית ממגע ידו על פניה.
"סורן,כדאי שנתרחק קצת זה מיזו.."היא הוסיפה לומר.
"אני לא מוותר עלייך.."הוא אמר,"אני לא מסוגל לחיות בלעדייך.את, הלב שלי."
נארה פרצה בבכי,כשהוא אינו מהסס ועוטף אותה בזרועותיו.
מחבק אותה,והיא אותו.
כשהיא בוכה,בכי תמרורים.
היא חשה כה בטוחה בזרועותיו.כשהחיבוק מתחזק מרגע לרגע.
החיבוק בניהם היה כה חזק עד כי היא יכלה לחשוב בליבו של סורן הולם בחוזקה.הלב שלו הלם בכוח.
"אני כל כך אוהב אותך.."הוא לחש בתוך החיבוק הזה,אוחז בה כה קרוב לגופו.
חש מחנק בגרונו.נלחם בתחושות העזות שהרגיש באותם הרגעים.
נאבק בדחף לבכות.בולע את הדמעות שלו באומץ.
הוא ניסה לשמור על קור רוח.