אויבים בדם-פרק 20

סיירון עזר לנארה לסחוב את סורן.
כשכעת היו היה פי 2 כבד יותר.הוא מת.
הם הביאו אותו למרפאה ישנה.נטושה.
סיירון שהבין מעט ברפואה-כמו כל מלאך אחר,הביא לה את החומרים הדרושים.
הם הכניסו אותו לחדר ניתוח ישן.
רק שהפעם,מדובר במת.
נארה הסירה את החולצה מגופו של סורן,במספריים.
היא פשוט גזרה וקרעה אותה מגופו החסון,השרירי.
"אם הוא יתעורר פתאום?"שאלה נארה.
"אל תדאגי..הוא לא."ענה סיירון.
שניהם לבשו בגדי מנתחים,וחיטאו את עצמם.
סיירון עשה חתך באמצע החזה של סורן,כשכעבור מספר רגעים חשף בפניי נארה את הלב של סורן.
"זה יהיה קשה.."הוא אמר בפניה,מכין אותה לבאות.
נארה אחזה בידה פינצטה גדולה.
"זהו.."הוא אמר בפניה,"כל שעלייך לעשות הוא להחדיר את הפינצטה לתוך הפצע ולשלוף את הקליע החוצה.אך היזהרי,תנועה לא נכונה והוא לא יתעורר יותר."
נארה הכניסה את הפנצטה לפצע.
הקליע חדר לחדר השמאלי של הלב.
נארה ניסתה להוציא את הקליע..
"את מסתדרת?"שאל סיירון.
"הקליע חדר עמוק לחדר השמאלי.."אמרה..
"הוא לא הרג אותי.."הודיע לה סיירון.
"מה?"היא שאלה,נאבקת,מנסה להוציא את הקליע.
"סורן,לא הרג אותי..זו הייתה מניפולציה של לינדור.הוא זה שרצח אותי באמת.."סיפר לה סיירון.
היא חשה כאילו אבן ענקית נגולה מעל ליבה.
"מצאתי אותו!" היא קראה לפתע,מושכת את הקליע החוצה.
שניהם הביטו בסורן..מספר רגעים.
שום דבר לא קרה.סורן עדיין מת.
נארה המאוכזבת והשבורה ניסתה לבדוק האם יש עוד רסיס בפנים כשלפתע פצעה את אצבעה.
"שית!"היא קראה,מדממת על הפצע של סורן.משהו,החל מתרחש..
הפצע ניסגר.
הלב,התחיל לפעום..