אויבים בדם-פרק 2

סורן חלף על פניה,מביט בה במבט זועף.
"זה סופו של הלוחם הדגול סיירון בלוקלי.."הוא גיחך ברישעות.
"אני אהרוג אותך!!!"היא קראה בפניו.
"לא אם אהרוג אותך קודם!"הוא קרא,"וזה לא משנה אם את בחורה!"
כשהיא רודפת אחריו והוא נעלם בחשכה.
סיירון שכב על הארץ.הגשם פסק.
אך הדם הרב שפרץ ממנו,השקה את האדמה כולה.
נארה,אחזה בו בזרועותיה,מבכה על מותו.
"נארה,"נשמע קולו של אחד מחבריה,"בואי.."
"אני לא עוזבת אותו."אמרה נארה,מוחה את דמעותיה.
"..הוא אהב אותך."אמר חברה,מושיט לה יד,"יותר מיכול הוא היה רוצה ומקווה שתמשיכי הלאה."
"סיירון מת."היא אמרה,"הוא מת בגללי!"
"לא,"ענה חברה,"לא בגללך.הוא מת כי זמנו הגיע."
"בדמי,נשבעתי.אקום את דמו!"קראה נארה,"אני אתלוש את ליבו של הרוצח הלילי הזה!"
"בואי,"הקים אותה חברה,מנסה לנקות את הדם מבגדיה.
בעוד סורן,חזר למצודתו האפלה,עומד מתחת לזרם המיים הרותחים,שוטף מעליו את הדם.
כששטף גדול של דם זורם לביוב.
הוא נפצע.
כשלאחר מיכן ישב בסלונו,חובש לעצמו את הפצע בכתפו.
הוא פרש בודד של האופל.
שייך לצבא,אך פועל לבדו,בדרכו שלו.
היום הביא למפלתו של מנהיג גדול.
אביו הרוחני יהי כה גאה בו על מעשהו הנתעב.
כאשר בצד השני זוממים לחסלו.
הם הוציאו עליו חוזה.עליו למות.מוות אכזרי.של רוצח.
כשהמבט,מלא הרחמים,נחרט הייטב בזכרונו.

הוא יצא לבדו,בעקבותיה.לחסל אותה.
לבוש גלימה שחורה,עם מבט רצחני,מאיים.
כשלפתע נורה לעברו חץ.
חץ שנורה בידי צלף וכמעט פגע בלב שלו.
אבל,רק כמעט.
ראשו הסתחרר,הוא חש כאב צורב בחזה.
הכאב היה נוראי ודם פרץ מתוך הפצע.
לפתע,היה קשה לו לנשום.הוא נפל ארצה,הלום כאב.
מתנשם,ואיבד את הכרתו.
כשהתעורר מצא עצמו,בחדר לבן.
מריח טוב.פלג גופו העליון חשוף.החץ נשלף מהפצע,המדמם.
הוא אט אט מתעורר,מנסה להבין,הייכן הוא.
"אתה תהייה בסדר.."נשמע קול עדין של בחורה.היא נראתה לו מוכרת..
מטפלת לו בפצע,וחובשת אותו.
"את…?"הוא אמר בקול חלש.
כן,הוא הרגיש לפתע,חלש.
הדם זרם בעורקיו,בקצב איטי יותר.
למרות שהיא אמרה לו שיהיה בסדר,הוא הרגיש כאילו הוא עומד למות..