אויבים בדם-פרק 18
נארה רכנה מעל סורן הפצוע.
דם רב הוסיף לרדת מהפצע שלו.
הוא דימם ללא הפסק.
"סורן,"היא אמרה בכאב,נאחזת בו בציפורניים.
"נארה,הוא אמר,נחלש..הנשימות שלו הופכות כבדות יותר מרגע לרגע.
קשה לו לנשום.נשימות דם.כל נשימה,קשה יותר מזו שקדמה לה.
פרוזדורי ליבו התכווצו נחרצות והמאבק הפך קשה מרגע לרגע.
הנשימה קשה יותר.הלב נאבק בכוח.
הכאב עצום,אך ניסבל.
סורן,החל אט אט נכנע לגורלו.
הוא ידע.זה הסוף.הסוף שלו.
למרות שהוא נאחז חזק בחיים.באהבתו הנואשת לנארה.
כל מה שרצה היה להציל את חייה ולהיות איתה.לאהוב אותה.
כן,הוא אהב אותה אהבה עזה.אהבה נואשת.
שניהם אויבים ואסור להם בכלל להיות ביחד.
שוכב פצוע על הארץ,יורק דם.
הדופק שלו נעשה חלש.
הוא נתן בה עוד מבט,נוגע בפניה,כאילו מביט בה מבט אחרון.
"אני אציל אותך.."היא אמרה,בדמעות.
"נארה,"הוא הספיק לומר ולשאת את שמה על שפתיו..מוחה את הדמעות מעיניה,
המבט בעיניו היה עצוב.מיוסר. עיניו נעצמו לפתע.
"לא!"..קראה נארה.."לא..!..סורן..!"
היא הניחה שתי אצבעות על קו אמצע החזה שלו בכדי לחוש פעימות לב.
"סורן!!!!!!!!"היא קראה נטולת תקווה.
נשמעה מגרונה זעקת שבר קורעת לב.
.
תגובות (2)
תמשיכיי
להמשיך, בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה