אויבים בדם-פרק 17

מאוחר יותר,לאחר השיחה שלהם יצאו נארה וסורן לסיבוב על החוף.
הם אחזו ידיים.מטיילים,כשלפתע נעצרו,מביטים בגלים הנשברים אל החוף.
ירח מלא היה תלוי מעל ראשם והאיר את דרכם.
"את רואה את הגלים,כיצד הם נשברים אל החוף?"שאל אותה סורן,"הלב שלי נשבר שוב ושוב כשאני מביט בך וחושב על מה שעשיתי. לא סיפרתי לך אבל,ניסיתי להתאבד.."
"ניסית להתאבד?"היא שאלה אותו.."למה?"
"הרגשתי שאני לא יכול לחיות עם כל רגשות האשמה האלו.."הוא אמר.
."חשבתי מה זה עושה לך,רציתי למות נארה.למות!"
"דיי.."היא הביטה בו בחמלה.מרחמת עליו.מלטפת אותו.
כשמישהו עוקב אחרייהם מבלי שחשו בכך.
מישהו זמם לפגוע בשלוותם.
הם היו כה עסוקים זה בזו,קרבים זה לזו לכדיי נשיקה
.סורן ראה שמישהו מכוון אקדח לכיוונה של נארה והסיט אותה מדרכו של היורה.
כשלפתע נשמעה ירייה שקטעה את השקט.
"מה זה היה?"שאלה נארה,כשסורן מתנשם לפתע..הנשימות שלו הפכו מאומצות.
"נארה.."הוא אמר,כשהיא וגם הוא מבחינים בכתם דם מתפשט על החולצה שלו,כשדם פורץ מפיו.
"לא!!!"קראה נארה,כשהוא מתמוטט ונופל ארצה על החול הרך."זה לא הגיוני..אנחנו מלאכים,זה לא אמור לפגוע בנו.."
"נארה.."הוא הוסיף לקרוא בשמה,כשהיא שולפת את הטלפון שלה מנסה לחייג ולהזמין אמבולנס.
כשלפתע היא ראתה שאין לה סוללה.היא לא יכולה להתקשר.
מנסה לחשוב על דרך אחרת להציל אותו..
היה זה קליע נגד מלאכים שנורה לעברו.
כשהדם מוסיף לזרום מהפצע.
נארה הניחה ידה על הפצע,מנסה לעצור את הדימום הכבד שפרץ מתוכו ורק הלך והתגבר.
נשימותיו של סורן הפכו כבדות ומהולות דם.
"אני מזעיקה עזרה.."היא אמרה,מודאגת,אוחזת בו.
"איין זמן.."הוא ענה,נחנק מדם בגרונו.."הזמן שלי אוזל.."
"לא!!"היא קראה,"אתה לא עוזב אותי!"
"..צ..צלף,זמם להרוג אותך,אני..הסטתי אותך מדרכו.."הוא אמר לה,כשעיניה מלאות דמעות.
"הצלת אותי!"היא קראה,נסערת..
"אל תנסי להציל אותי..בבקשה,נוסי על חייך.."הוא ביקש ממנה.
"לא!"היא ראה בעוז רוח,"אתה לא עוזב אותי!"
נשימות הדם שלו הלכו והתגברו..
"חטפתי כדור בלב.."הוא אמר,"..אני גוסס,נארה.."
"לא!!!"קראה נארה.
"אל תידאגי..את תיהיי בסדר.."הוא אמר כשהיא אוחזת בידו,מסרבת להפרד ממנו.