אויבים בדם-פרק 15

כשבכל זאת,היא עדיין חושבת שהוא רצח את האבא שלה.
סורן ידע שהוא חייב לספר לה על כך.
כשמאוחר יותר..כשהוא נרדם,היא הביטה בו.
חצויה.
חלק בה מרגיש כלפיו רגשות עמוקים ועצומים.
היא מרגישה שהיא מתאהבת בו,למרות שאסור לה.
וחלק אחר בה רצח להרוג אותו.
כן,היא זממה להרוג אותו בשנתו. לנעוץ לו פיגיון בלב.
היא עמדה מולו,כשבדיוק התהפך על גבו,מניפה את הפיגיון באויר,כשידה רועדת..
לא בלב שלם.היא פרצה בבכי..
שכן,היא חשה את הלב שלו,פועם.כשעכשיו,היא תאלץ לגרום לו להפסיק.להפסיק לפעום.
סורן שמע אץ ביכייה והתעורר.לובש את מכנסיו.
"היי,היי.."הוא אמר,מביט בה,"מה קרה?"
ליבו שלו,קפץ כשהבחין בדמעות שלה,והוא מוחה אותן בידו.
"..אתה רוצח! אני חייבת להרוג אותך!"היא אמרה בפניו..
"הירגי אותי עכשיו. אני מעדיף למות מאשר להביט בך בוכה,וכואבת.."הוא קם אליה.
הוא לא מסוגל לראות אותה בוכה.
זה מפריע לו.זה מכאיב.
"קדימה!"הוא אמר,"למה את מחכה??..הירגי אותי."הוא אמר,כשהיא שולפת את הפיגיון מולו והוא מקרב את גופו.חוד הפיגיון נוגע במרכז החזה שלו.כמעט מגיע אל הלב.כשהוא קרוב אליה,והם מביטים זה בזו.
עיניה של נארה ריצדו.סורן לקח נשימות עמוקות,מצמיד את הפגיון חזק יותר.
לא איכפת לו למות עכשיו. באותו רגע.
כשהדמעות פורצות מעיניה,שמטה נארה את הפיגיון החד .
"אני אוהבת אותך.."היא אמרה בדמעות..כשהוא חש צמרמורת חולפת בעמוד השידרה שלו ומקרינה אל כל הגוף שלו.הוא הביט בה במבט עצוב וניגש לחבק אותה ,חזק.
הוא חיבק אותה בזרועותיו חזק,מרגיע אותה כשליבו מתחיל לפעום בקצב חזק.