אויבים בדם-פרק 14

נארה הביטה בו במבט שנגע וחדר לכל חדר וחדר בליבו.
הוא הביט בה,נוגע בפנייה.מתנשם.
כשלפני שהבחינה בכך היא חשה בשפתיו המדהימות מנשקות אותה.
הם החלו מתנשקים,בעדינות.
העדינות,הפגיעות שלו נגעה בה חזק.
כשאז הלכו הנשיקות והפכו לוהטות.עסיסיות,נועזות.
שכן,היא גם חשה נמשכת לפראות ולכוח שלו.
משהו,מיגנט אותה אליו בכח שהיא לא יכלה להתנגד.
הוא,ממגנט.פיתוי חזק.המבט במכשף בעיניים הבהירות שלו.
לא החליטה עדיין האם להכנע למגעו החושני המהפנט או להכניע אותו ולנעוץ פיגיון בתוך הלב הלוהט הזה,שהולם בתוכו כל כך חזק.וסוחף את חושיו. לב אוהב.
המשיכה הפיזית בניהם מאוד חזקה אך,כמו כן,יש שם עוד משהו חזק מאוד מלבד משיכה.
רגש.המון רגש. רגש חזק מאוד.אהבה.
הם נגעו זה בזו,פונים אל חדר השינה,מפשיטים זה את זו.
נארה שכבה על גבה כשהוא רוכן עליה,ומביט בגופה,מלטף אותה..
"את כל כך יפה.."הוא הביט בה,בלב הולם.נושם נשימות עמוקות,מאומצות.
נארה הביטה בו,מעבירה כף ידה על הגוף השרירי המחוטב שלו.
לפתע מניחה את כף ידה על החזה השרירי שלו.
מביטה בו ומרגישה את הלב שלו,הולם. הולם בכוח עז,כשהוא מביט בה,בעיניים בורקות.
"נשק אותי.."היא ביקשה ממנו..כשהוא מרגיש את עורה נצמד לעורו.
חש את חום גופה.כשהיא חשה בחום גופו.
כשברגע לאחר מיכן הוא נישק אותה.נצמד אליה.
כשמאוחר יותר,לאחר מעשה האהבה הזה,הם שכבו במיטה זה לצד זו,
מביטים זה בזו.
שותקים.
רק מבטיהם קישרו בניהם.
"לא נחבלתי.."הוא אמר בפניה.
"מה??" היא הביטה בו בפליאה.
"כשבאתי אלייך,לא נחבלתי בדרך.."הוא החל מספר לה.
"אז מה גרם לך להיפצע?"היא שאלה אותו.
"מלאכי אופל היו בדרכם אלייך,בכדיי להרוג אותך..אני נלחמתי בהם."הוא סיפר לה.
"למעני..?"זה כה נגע לליבה כעת.
"..כן."הוא ענה.
"..זה הדבר..הכי מתוק,שגבר איי פעם עשה בשבילי.."היא חייכה אליו,חיוך,נכבשת.
"..נארה,אני אמות למענך.."הוא אמר,מלטף את פנייה.