אויבים בדם-פרק 11

סורן עמד מול נארה,מלטף את פניה.
הוא עמד מולה עם לב שבור.
מבלי שאפילו הרגיש בכך הדמעות פרצו מעיניו.
נארה,הביטה בו המומה.המומה מעצם העיניין שהוא,בוכה.
מעצם העיניין שהוא חש כאב.
הוא מתייסר בקירבו על מעשיו הרצחניים.האכזריים.
"נארה.."הוא אמר בקול רך,רועד.
כשהוא מוחה את הדמעות מעיניה.
כן,זה כואב.
"העיניים שלך,"היא אמרה,המומה.כל כך יפה..
"זה בסדר.."הוא משך את הדמעות.מביט בה במבט מלא אהבה.
כשרגע מאוחר יותר,הוא התקרב אליה יותר,מביט בה מקרוב קרוב..
הוא חיבק אותה חזק אל ליבו.
נארה,לכודה בזרועותיו.בחיבוק הקרוב שלו.
חשה בנשימותיו המואצות.
בהלמות הלב החזקות שלו שהלמו בכוח כל החזה שלה.
"..אני אמות למענך.."הוא אמר בקול רך.
המשפט הזה יצא ישר מתוך הלב שלו.
והיא הרגישה את זה.
נארה חשה צמרמורת חולפת בכל גופה באותם רגעים.
הרייח של הושם שלו היה נעים כל כך.
החיבוק הזה היה כל מה שהייתה זקוקה לו בזמן האחרון.
שקט שרר באותם רגעים.
לא נאמרה אף שוב מילה נוספת.
סורן ידע כי אם לא תשאר לו ברירה הוא יקריב את עצמו למענה.