אויבים בדם-פרק 10

נארה הביטה בסורן המומה.
הוא שלח כף ידו לפניה, מלטף את פניה.
הוא הרגיש חלש לעומתה.לא מצליח לנשום,כשליבו הולם בו כל כך חזק.
העיניים שלו הבריקו.הוא לא הצליח לדבר.
לא הצליח לזוז.חולשה בברכיים.
הוא קפא על מקומו.
נארה שלחה בו מבט כה נוגע שהרעיד לו את הלב.
"אני לא מסוגל לפגוע בך.."הוא אמר לפתע,מלטף את פניה,נכנע לליבו.
כשהבין את מעשיו האכזריים,בעבר משהו בתוכו,נשבר.
הוא לא יכול להיות אכזרי איתה.
"סורן,אתה מלאך אפל.."היא אמרה.
"אוליי..אנשים כן יכולים להשתנות.משהו בי השתנה.."הוא סיפר לה.
"אני רואה..אבל,אייך?..מתי?"היא שאלה.
"את גרמת לזה,נארה.."הוא ענה.."משהו בי השתנה,בזכותך."
"אתה עדיין,מלאך אפל.."היא אמרה.
"כן,אבל לא רוע שולט בליבי כעת."הוא ענה.."כי אם, אהבה."
"אהבה???"..היא שאלה,נסערת.."אתה???"
"נארה..את פקחת לי את העיניים לעולם שלא הייתי מודע אליו לפניי כן.."הוא החל מסביר לה,
"לימדת אותי שזה כן אפשרי להשתנות."
"מה זה קשור לאהבה?"היא שאלה..
"..זה מה שאני מרגיש כלפייך.."הוא החל לומר.."..אני מאוהב בך עד כאב,נארה."
הוא התוודע בפנייה,כשעיניו מוצפות דמעות.הוא ליטף אותה,מביט בה בלב כואב.
הוא חש צער על כך שהרג את אביה הרוחני.
כשבאותו רגע,ייחל למותו שלו.הלב שלו שבור.
זה היה רגע מאוד טעון מבחינה ריגשית.