אויבים בדם-פרק 1

לילה,
גשם שוטף.
נראה היה כאילו מזג האוויר מסמל את סוף העולם.
מלאכים שחורים נלחמים במלאכים לבנים.
סורן הוסיף לירות באזרחים חפים מפשע ולקחת את חייהם.
כשלפניו הופיע מלאך לבוש לבן שאת פניו לא ראה.
המלאך הזה נלחם בו הייטב.
"אתה חזק.מי שלא תהייה,אך לא לזמן רב!"קרא,"גלה לי את פנייך!"
פניו של המלאך היו מכוסים.הוא סירב להראות לו את פניו,כשלפתע גבר עליו,מצמיד אותו בכוח אל הקיר,
כאשר הוא מצמיד לו פיגיון ללב.
"אתה תמות.."נשמע קול נעים,"לא אחוס על חייך.."
סורן ניסה להחלץ מבין אחיזתו של הלוחם המיסתורי הזה.מדובר בלוחם חזק.חזק מאוד,אפילו.
ליבו הלם כאשר הוא מנסה להחלץ,ובעוד הוא מנסה לברר את זהותו של הלוחם.
"הרוג אותי!"קרא סורן,"אני בן מוות."
שכן,רק מלאך יכול להרוג מלאך אחר.
"ליבך בידיי,אני אעקור אותו.."קרא הלוחם,מצמיד אותו בכוח אליו,מנסה להרוג אותו,כאשר סורן מצליח להתחמק ממנו.
והורג מלאך לבן אחר.
"סיירון!!!!!!"קרא המלאך המסתורי,ניגש אליו.
"נארה!!"נשמע קולו של הבחור הפצוע,כשמלאך המסתורי מסיר את הכיסוי מפניו.
זו בחורה.
כשסורן מועד לפתע,מביט בעיניה.היא הייתה כל כך יפה.
"סיירון,הקשב לי.."היא אמרה,רטובה כולה מין הגשם…"אתה תהייה בסדר.."
"לא,"ענה הבחור,"חטפתי פגיעה אנושה,"
הוא דימם מליבו.
מכוסה כל כולו בדם.
סיירון הביט בנארה,הוא דימם קשות,מתנשם.
תוך מספר רגעים,נשימתו פסקה.הוא מת בזרועותיה.
"לא!!!!!!!!!!!"קראה נארה,נשבעת לנקום את מותו.