אוויר לנשימה- פרק 7

פרק 7:
~בוקר~
נקודת מבט כללית:
השעון המעורר של בר צילצל והיא עם ידה כיבתה אותו, היא עדיין לא כל כך התעוררה מסתכלת מבעד לחלון מגלה שעדיין חשוך, ממתי היא מתעוררת כל כך מוקדם? לפתע נפל לה האסימון, הטיסה היום…הטיסה ללונדון!! היא התחילה לקפץ בחדר לא מאמינה, היום הטיסה. היא רצה למקלחת והתקלחה ואחריה שסיימה צחצחה את שיניה, היא ניגבה את האדים מהמראה וחייכה, היא הייתה מאושרת, סוף סוף זה קורה, היא חיכתה כל כך הרבה זמן לטיסה הזאת וזה קורה…היום. "אוו שלום לגברת" אמר אביה וחיבק אותה שירדה למטה "בוקר טוב" אמרה וישבה לאכול "יוצאים עוד שעה" אמרה לה אמא שלה והיא נהנה.
"לקחת הכול?" שאל יונתן בפעם העשירית את תומר, הוא גלגל את עיניו וענה שוב "כן" ונעל את נעליו "משברת שיניים? כסף? מטען?" שאל יונתן "כן כן וכן" ענה תומר "תפסיק לדאוג כל כך" הוסיף ויונתן התיישב לידו "תומר" אמר אחיו והסתכל עליו "תודה שאתה…טס ועושה את כל זה" הוסיף וחייך אליו "אני עושה את זה בשבילנו, כדאי שירדו מאיתנו, גם כך קשה בלי אמא ואבא" אמר תומר ויונתן חייך אליו נותן לו טפיחה בכתף.
בר הסתכלה במראה והייתה מרוצה, היא לבשה ג'ינס ארוך בצבע שחור חולצה לבנה צמודה ומעל ז'קט משבצות בצבע אדום שאותו קיפלה מאט ונעליי אולסטאר לבנות. את שיערה השאירה כפי שהוא, ושמה קצת אודם ורוד. "בר את מוכנה?" צעקה לה אימה מלמטה "כן שנייה" אמרה והשפריצה עוד בושם לוקחת את המעיל תיק גב והמזוודה ויוצאת מהחדר שלא תראה חצי שנה.
"ביי אחי אני יתגעגע" אמר יונתן לתומר שהם הגיעו לשדה "גם אני אלייך" אמר והם התחבקו "ביי" יונתן אמר לתומר "ביי" אמר ונכנס, יונתן היה מודאג, מאוד. תומר האח היחיד שלו טס ללונדון והם לא יתראו חצי שנה. תומר נכנס לשדה ועמד בתור הארוך לבדיקת דרכונים, למרות שהוא טס לשם כדאי להרוויח את כסף הוא היה נרגש זאת הטיסה הראשונה שלו ועוד לבד, אבל הוא יסתדר כמו תמיד.
"ביי מתוקה שלי אני יתגעגע אלייך נורא" אמרה אימה של בר שחיבקה אותה "גם אני אלייך" אמרה כשהתנתקו "ביי ברוש" אמר אביה וחיבק אותה "תשמרי על עצמך" הוסיף "אל תדאג" אמרה ולקחה את המזוודה והתיק שלה "ביי" אמרה מנופפת בידה אליהם והם אליה, היא הסתכלה עליהם חורטת במוחה את פרצופם שלא תראה חצי שנה. בר נכנסה ונעמדה בתור "שלום" אמרה לה הדיילת "היי" ענתה בחיוך והביאה לה את הדרכון בזמן שהיא לא שמה לב לתומר שעמד כמה אנשים לפניה, הדיילת התחילה לשאול אותה שאלות "לאן את טסה?" הייתה אחת השאלות "בריטניה" ענתה והדיילת הנהנה והחזירה לה את הכרטיס "את הולכת ללמוד באליוט במקרה?" לפתע הילדה שהייתה לפניה הסתובבה ושאלה אותה "כן, גם את?" שאלה אותה בר מזיזה את הפוני שלה לצד "כן" ענתה הילדה בחיוך "אלינור" הציגה את שמה, היא הייתה ילדה בגילה שיערה היה שטני חלק ועיניה היו כחולות "בר" אמרה גם בר והן התחילו לדבר ביניהן. "אחי, אתה יכול לראות מתי בערך הטיסה ללונדון אמורה לצאת? אני לא מצליח לראות" שאל את תומר ילד אחד שהיה מלפניו והצביע על המסך הגדול שהראה את הטיסות, תומר הסתובב ובדיוק לבר נפלו האוזניות והיא התכופפה להרים אותם כך שהוא לא יכל לראות אותה והיא אותו "שמונה וחצי" ענה לו תומר והילד חייך אליו "תודה" אמר "אתה טס לאליוט?" שאל אותו תומר "כן" ענה הילד "גם אתה?" שאל "כן" ענה תומר "תומר" הציג את שמו "עדן" אמר והם לחצו את ידיהם בכיף.
"בר" לפתע שמעה בר את שמה וקמה לקחת את האייס קפה שלה ושל אלינור. "תודה" אמרה אלינור "איזה כיף שמצאתי אותך, עזבתי חברה טובה לחצי שנה ולא ידעתי איך אני יסתדר" אמרה אלינור ובר הסתכלה עליה וחייכה "אל תדאגי אני בטוחה שאנחנו נסתדר, גם אני עזבתי חברה בארץ" אמרה לה בר והחזיקה את ידה והן המשיכו לדבר. "ואו!!" אמר בהתלהבות עדן "מה זאת הגרסה החדשה?! " שאל תומר בפליאה "כן, פאק אני לא מאמין" ענה עידן, הוא ותומר היו בחנות מחשבים אחת מתפלאים ממשחק אקס בוקס. "בוא לשתות" אמר תומר שהם יצאו וישבו בשולחן שמאחורי בר ואלינור "יאו אני ממש מתרגשת" אמרה בר "גם אני, זאת טיסה ראשונה שלי ועוד לפאקינג לונדון" אמרה אלינור בחיוך ובכול הזמן הזה שהן דיברו תומר חשב שהוא שומע קול מוכר אבל הוא התעלם "איזה כיסא אתה?" שאל עדן את תומר "21" ענה "לידי" אמר עדן "לאיזה מגמה אתה הולך?" שאל אותו עדן וכשבא לענות נשמעו ברמקולים "טיסה 341 לבריטניה יוצאת בעוד 10 דקות נא להגיע לשער יציאה מספר 12". "יאו זה קורה" אמרה בר בהתרגשות וקמה ומאחוריה גם תומר ועדן "רגע רגע" אמרה אלינור ואספה את חפציה, "אחי אתה בא?" שאל עדן את תומר ובר הסתובבה ובדיוק תומר שם את הכובע של הז'קט על ראשו "כן" ענה והם הלכו. "בר את באה?" לפתע אלינור שאלה את בר שהייתה קפואה במקומה, הקול הזה, הז'קט הזה…היו לה מוכרים "כן בטח" ענתה והן הלכו, נפרדות מהארץ לחצי שנה, אבל לבר הייתה תחושה טובה לגבי הטיסה הזאת, משהו הולך להשתנות.