אוויר לנשימה- פרק 19

פרק 19:
~בוקר~
"יאו" אמרתי נשענת על השידה שבחדר מרגישה את ראשי מסתחרר. לקחתי אדביל מהחפיסה שהייתה על השולחן ונכנסתי להתקלח שוטפת מעליי את מה שקרה אתמול במועדון. יצאתי מהמקלחת ועשיתי בשיערי צמה שלפתע דפקו בדלת זה היה שון "היי" אמרתי נבוכה "היי" אמר ויצאתי למסדרון כדי לא להפריע לאלינור ואליסון "שון אני…" אמרתי אבל הוא קטע אותי "רגע אני רציתי להגיד לך שהנשיקה שלנו אתמול לא הייתה סתם מבחינתי…למרות שהינו שיכורים ו…לא כל כך הבנו מה אנחנו עושים" אמר וליבי קפא "אני…אני הרגשתי משהו בנשיקה הזאת" הוסיף נבוך והתקרב אליי שלפתע מישהו עשה את העבודה בשבילי ושרק במסדרון, מיד התרחקנו זה היה תומר שהתקדם אלינו מוחא כפיים הוא היה נטול חולצה ושיערו היה פרוע נו בטח. "מזל טוב לזוג החדש" אמר מחייך חיוך מזויף רציתי באותו הרגע לנשק את שון מול העיניים שלו, אבל לא עשיתי את זה ניצלתי אותו כבר פעם אחת זה לא יקרה שוב "מה אתה רוצה?" שאלתי אותו "כלום, רק לאחל לכם מזל טוב, ושאני מקווה שלא תתמזמזו לי מול הפרצוף בחודשים האחרונים" ענה וראיתי שהוא שיכור גמור "לך כבר" אמר לו שון ותומר העיף בו מבט מזלזל והלך "נדבר שון" אמרתי במהירות בקושי מסתכלת עליו ונכנסתי לשירותיים מקיאה.
נקודת המבט של תומר:
נכנסתי לחדרי רואה את עדן מתארגן ללימודים "אתה רציני חוזר עכשיו?" שאל אותי בהלם והתחלתי לצחוק כמו מטורף נשכב על המיטה "איפה הייתה?" שאל "אצל אשלי" עניתי מחייך לזכר האירועים "קום" אמר לי והכניס אותי למקלחת נועל את הדלת "אתה לא יוצא מפה עד שאתה מתארגן" אמר לי מבעד לדלת, ונאנחתי נשען על השיש מסתכל במראה, עיניי הכחולות נהיו אדומות ושיערי היה פרוע, מה אני עושה? איך הגענו למצב הזה? אני ובר… הינו אמורים להיות ביחד, לבלות, לצחוק, לריב לעשות הכול יחד. הרסתי את הכל… לא! זאת היא! היא ברחה לשון אחריי שנתתי לה הכול. זאת היא, ולא אכפת לי.

אני ועדן נכנסנו למגרש כדורסל בחוץ רואים קבוצה של שחקנים ובניהם שון מתחלקים לקבוצות עדן שהניף את ידו לעברו ושון חייך בקצרה בזמן שאני מתעלם יושב על הספסל ועדן אחריי צופים בהם מתחילים לשחק וסתם מדברים על דברים אקראיים, לפתע מהצד השני נכנסו אליסון, אלינור ובר יושבות בספסל שממולנו ואלינור חייכה אל עדן והוא אליה "איך איתה?" שאלתי אותו מנסה להתעלם מבר "היא מהממת אחי, אני חושב שאני מתאהב בה" ענה והסתכלתי עליו "ברצינות?" שאלתי מופתע מהאומץ שיש לו להגיד את זה והוא חייך נשען לאחור "אז בוא נעשה לה משהו" הצעתי והוא הסתכל עליי "האמת שיש לה יום הולדת מחר" אמר "נו יופי תזמין אותה לדייט תצאו להסתובב בחוץ אתה יודע, ואני יסדר את השאר" אמרתי מחייך "מה תעשה?" שאל "הפתעה" עניתי והוא חייך מסתכל עליה "סגור? אתה תזמין אותה מחר?" שאלתי "בטח, תודה אחי" אמר.
~היום הולדת של אלינור~
נקודת המבט של בר:
יצאתי מהמלתחות של הבריכה מרוצה אחרי האימון היום עם המאמנת, העברתי את המגבת עוד פעם בשיערי והשלכתי אותה למתקן של המגבות המלוכלכות מחייכת לאיש שבדוכן והוא לי, נכנסתי למסדרון של המעליות רואה אחת מהן עומדת להיסגר וממש ברגע האחרון רגלי נכנסה בין שתי הדלתות ופתחה אותן שוב הרמתי את מבטי מגלה להפתעתי את אשלי ממולי, התעלמתי ממנה לוחצת על הקומה שלי היא הסתובבה אל המראה שמאחורינו מסדרת את שיערה הבלונדיני ומתח קל שרר בנינו "את יודעת" אמרה לפתע "כמוך יש לתומר מיליון מימין ומשמאל" הוסיפה עדיין בוחנת את דמותה במראה זוכה לשתיקה ממני "תפסיקי לצאת עלובה בסיפור הזה, תשחררי אותו נמאסת" אמרה בארסיות גורמת לליבי לקפוא ולכול גופי להתמלא בעצבים, "היחידה שיוצאת עלובה בסיפור הזה זאת את" אמרתי לה שהמעלית הגיעה לקומתי "אני?!" הסתובבה אליי בזמן שהחזקתי את דלת המעלית מלהיסגר "כן את" עניתי לה והיא הסתובבה אל המראה שוב מגלגלת את עיניה, הסתכלתי על הכפתורים הרבים של המעלית וברגע אחד לחצתי את כולם גורמת למעלית לעצור בכול קומה ואחר כך על הכפתור של סגירת הדלתות "מה את עושה?!" צעקה רואה את מבטה הזועם היא באה לצאת אבל הדלתות נסגרו כבר. נעמדתי לבדי מול דלתות המעלית עוצמת את עיניי צוחקת קצת מתקדמת אל חדרי.

נעמדתי בחדר הגדול והריק שעדן ביקש רשות להשתמש בו בשביל המסיבת יום הולדת של אלינור מזיזה את הכיסאות מסדרת אותם במעגל גדול שלפתע נשמעה טריקת דלת מאחוריי הסתובבתי מגלה את תומר בכניסה ומיד המשכתי לחזור לעיסוקיי "באתי לעזור" אמר "יופי, תסדר כמה שולחנות בצדדים בשביל שנשים עליהם את האוכל" אמרתי לא מסתכלת עליו אפילו, סיימתי לסדר את הכיסאות במעגל והתקדמתי אל השולחן מנסה להרים אותו למרכז מיד תומר הגיע והחזיק בקצה אחד ואני בקצה השני וביחד הרמנו אותו שתומר מסתובב לאחור מנסה לסדר לנו דרך ואני מסתכלת על שריריו "שון יגיע היום?" שאל ומיד הרמתי אליו את מבטי "כן, נראה לי" עניתי והורדנו את השולחן לא זזים ממקומנו "נראה לך? את לא יודעת?" שאל "לא אני לא המזכירה שלו" עניתי מעוצבנת "את חברה שלו" אמר "אנחנו לא חברים" אמרתי והפעם יותר בשקט "לא? סתם התנשקתם אתמול במועדון?" שאל בחיוך מתנשא "תומר, הינו שיכורים זה היה סתם" אמרתי עם משלי מתקדמת לקחת מפה "אשלי תבוא?" שאלתי אותו "לא יודע" ענה כמוני "לא יודע?" שאלתי כמוהו "אני לא המזכיר שלה" ענה לי ממשיך לשחק במשחק "אתה חבר שלה" אמרתי לו והפעם הוא שתק ופרסתי את המפה על השולחן הגדול "אנחנו לא חברים" אמר והרמתי אליו את מבטי "לא אכפת לי" אמרתי במבט מתנשא "תפסיקי כבר להיות ככה, קרה ומעצבנת! את-" "לא אכפת לי מה אני! לא אכפת לי! אני לא רוצה לריב תומר די! אין לו כוחות כבר!!" צעקתי קוטעת אותו מלדבר מרגישה את המחנק בקולי מסתכלת על מבטו ההמום לא מבין מאיפה זה הגיע פתאום "לך אין כוחות? גם לי אין! אבל את ממשיכה לשחק לי מול העיניים עם שון!!" אמר לפתע מתקדם אליי שפניו מאדימות וכך גם פניי "מה אכפת לך כל כך משון?!" שאלתי שהינו סנטימטר אחד מהשני מרגישה את עיניי נקוות במים "כי אני-" "אתם באים?" לפתע עדן נכנס וקטע את תומר ממה שכבר חודשיים רציתי לשמוע.