אוויר לנשימה- פרק 15

פרק 15:
נקודת המבט של בר:
"איפה זה החדר מוזיקה?" שאלתי ילדה אחת "תיקחי במסדרון ימינה" הסבירה לי, חייכתי אליה והלכתי. הייתי נורא מבולבלת, מעוצבנת, מאוכזבת מה לא? לא חשבתי שהוא כזה, אחד שירצה לנשק אותי ואחר כך אחרת, ואחרי שעה של חוסר מנוחה החלטתי ללכת אליו. פתחתי את הדלת וראיתי אותו מוחק את הלוח אף אחד לא היה שם. "אשלי את צריכה להגיד לי שאת באה, שאני יתכונן" אמר שגבו עדיין מולי וליבי התכווץ הוא הסתובב וחיוכו ירד, "היי" אמרתי והוא שם את המחק במתקן ולקח את התיק שלו "היי" הואיל לענות וחלף על פניי "מה יש לך?" שאלתי ישר והוא נעצר "לי? כלום. לך?" שאל בציניות "אני בסדר גמור, הכול מעולה" עניתי והוא הנהן "יופי, שנינו בסדר, נרגעתי" אמר בציניות והסתובב אך תפסתי בידו "מה יש לך? למה אתה מתנהג אליי ככה?!" שאלתי כבר מעוצבנת "היי, היי תרגעי" אמר ועזבתי את ידו "אני התנהגתי אלייך מעולה, עזרתי לך במועדון עם המניאק הזה, רבתי איתו מכות בשבילך, הבאתי לך את המשחה של הרגל כדאי שתוכלי לבוא לפה" אמר "אבל את כפוית טובה" הוסיף וקפאתי "מה?" שאלתי מבולבלת "כפוית טובה? תגיד מה עובר עלייך! תודה כבר אמרתי לך אלף פעם אתה רוצה שאני יכרע ברך?" שאלתי והוא גיחך "זה היה נחמד" ענה בשחצנות וכבר לא יכולתי לא האמנתי שזה אותו תומר שפגשתי, שזה אותו תומר שפיתחתי אליו את הרגש הזה שרק מתחזק אצלי מיום ליום, הסתכלתי עליו מבולבלת "תגיד אתה נדפקת בשכל?" שאלתי בחיים לא הייתי מעוצבנת כל כך "לא" ענה כאילו באמת התכוונתי שיענה "די כבר להתחכם ותגיד כבר מה פאקינג עובר עלייך!" אמרתי "ואו, את מקללת?" שאל נינוח "חשבתי שאת ילדה טובה, מה לקחת שיעורים אצל שון?" שאל ולפתע הבנתי "אתה…" אמרתי אבל הוא קטע אותי "אני כלום, לכו תהנו לכם, אני כבר לא יעזור לך יותר יש לך שומר ראש חדש, לכי אליו" אמר בשחצנות וכבר התעצבנתי "קח את משחה המזדיינת שלך" אמרתי מוציאה מהתיק את המשחה וזורקת עליו "אל תתקרב אליי או תדבר איתי יותר בחיים" אמרתי מתקרבת אליו "תומר אתה כאן?!" לפתע שמענו את אשלי ותומר חייך חיוך מתנשא "כן פה אשלי!" אמר מסתכל עליי והיא נכנסה רואה את שנינו מחזיקה בזרועו של תומר "נראה לי ששון קרא לך" אמר לי "נכון, איך לא שמעתי" עניתי לו בחיוך משלי וטרקתי את הדלת.

"מה יש לך?" שאלה אותי אלינור והורידה ממני את שמיכה שהייתה על פניי "כלום" עניתי מסתובבת אליה "לא נראה לי" אמרה "סתם, מישהו עיצבן אותי" אמרתי נזכרת בתומר חושבת מה שניהם עושים עכשיו, הוא כמו שחשבתי הייתי בשבילו סתם עוד אחת מתוך אלף. המחשבה הזאת שטפה את גופי במועקה ותיסכול והרגשתי את המחנק בגרון "אבל עזבי אותי, לא סיפרת לי איך היה" אמרתי לה מנסה להתגבר על תחושותיי. "היה מושלם!, הוא פשוט מדהים…כזה חמוד" אמרה וחייכתי אליה והיא התחילה לספר לי הכול.