אוויר לנשימה- פרק 12

פרק 12:
נקודת המבט של בר:
~בוקר~
אני ואליסון יצאנו מהמעלית מתקדמות לכיתה שלנו יושבות בשורה שמקדימה "קחי" אמרתי לאליסון והבאתי לה אנרג'י כי איחרנו ולא הספקנו לאכול, "אני הולכת להביא מים" אמרה ויצאה, ובינתיים אני הוצאתי את המחברת לפתע הרגשתי צל מעליי "היי" אמר לי אותו ילד מהמועדון וקפאתי "היי" עניתי בקרירות מתעלמת ממנו והוא התיישב לידי "יש לך את כול הסיבות שבעולם להתייחס אליי ככה" אמר "אבל שתדעי שאני מצטער נורא, באמת, הייתי שיכור גמור ולא שמתי לב מה אני עושה" הוסיף "יופי" עניתי ביובש וקמתי "בבקשה תקשיבי" אמר מתחנן הסתכלתי עליו וישבתי שוב "אני לא כזה, בחיים לא השתכרתי בצורה כזאת שגרמה לי לעשות דברים כאלה" אמר "אני מצטער אם גרמתי לך להרגיש…מוטרדת" הוסיף והסתכלתי עליו הוא היה נראה ילד טוב, לא כמו זה שפגשתי אתמול, "אני לא כזה" אמר וחייכתי אליו "מה אומר החיוך הזה?" שאל אותי מחייך "שאני סולחת לך" עניתי "יש" אמר וקיבץ את אגרופו לאות ניצחון, "אבל לא ממני אתה צריך לבקש סליחה" הוספתי והוא הנהן "צודקת, דף חדש?" שאל "דף חדש" אמרתי מחייכת "דרך אגב, קוראים לי שון" אמר "בר" אמרתי את שמי גם.

"זה סטארבאקס?!" שאלה אלינור בהתלהבות "אכן" ענתה אליסון ונכנסנו "אלינור את ממש שמחה היום מה קרה?" שאלתי אותה והיא חייכה, "אני לא ידעתי מתי לספר לכן כי הינו עסוקות כול היום אבל אני יספר עכשיו" אמרה ואני ואליסון הסתכלנו את על שניה. –מה שקרה- אלינור הייתה בדרכה למעלית אחרי שחברותיה ירדו כשלפתע התנגשה במשהו מוצק "סליחה" אמרה והרימה את ראשה, זה היה עדן "זה בסדר" אמר לה מחייך והיא המשיכה ללכת "רגע אלינור!" לפתע שמעה והסתובבה רואה את עדן רץ אליה "אני…" אמר מסתכל על ענייה הכחולות "את רוצה אולי שנלך היום…לאנשהו?" שאל וישר עיניה נדלקו וליבה פעם בחוזקה "את יודעת, עיר כזאת יפה שלא נראה אותה?" אמר והיא חייכה אליו חיוך כובש "בטח, למה לא?" ענתה מיד וחיוך ענקי חצה את פניו "יופי, אז היום בערב תפגשי איתי בכניסה" אמר לה "ברור" ענתה ממשיכה ללכת, ושנסגרה המעלית התחילה לצרוח מהתרגשות, עד שנפתחה בקומה אחרת ו…טוב אופס. –סוף- "את לא רצינית" אמרתי בשוק "רצינית ביותר" ענתה מחייכת "זה כאילו דייט?" שאלה אליסון וחיוכה של אלינור ירד "פאק…זה דייט" אמרה "ו..?" שאלתי "ואין לי מה ללבוש!" אמרה ואני ואליסון חייכנו "מה את דואגת?" שאלתי אותה "נעזור לך בהכול" הוספתי והיא חייכה.
נקודת המבט של תומר:
יצאתי מהמקלחת והתחלתי להתלבש, אני לא מאמין שאני והיא כמעט התנשקנו אתמול, רציתי שהיא תהיה שלי סוף סוף. לפתע נשמעה דפיקה בדלת "אם זה עדן אתה עובר חדר בגללך לא נשקתי את…" אמרתי אבל הפסקתי לדבר שראיתי מי עומד מולי וטרקתי את הדלת "רגע, רגע" אמר ועצר את הדלת עם רגלו "תעוף מפה" אמרתי מעוצבן, זה היה אותו ילד מהמועדון. "אני באתי להתנצל" אמר "הייתי מסטול אתמול לגמרי אחי, אני מצטער על המכות ועל מה שאמרתי" הוסיף "לא מעניינת אותי הסליחה שלך" אמרתי ולפתע עלה בזיכרוני אותו יום שפגשתי את בר בבית חולים, היא אמרה לי את אותו משפט. "אחי, נו ברצינות" אמר, אני בן אדם עקשן ואחד שלא סולח בקלות ועוד אחרי מה שהוא עשה "אתה לא צריך לבקש ממני סליחה" אמרתי והוא גיחך "היא אמרה לי את זה גם" אמר "דיברת עם בר?" שאלתי נשען על המשקוף "כן, והיא סלחה לי ואמרה לי לבוא אלייך" ענה לי והייתי בהלם, איך היא מסוגלת לסלוח לו אחריי מה שהוא עשה לה?, לי? אין מצב. "יופי" עניתי "אתה לא סולח?" שאל "לא" עניתי מגחך "איך שתרצה, אתה כבר לא הבעיה שלי" אמר והלך, טרקתי את הדלת.