אוהב בצורה אחרת – חלק א'

מורין ישב על ספסל. אבל זה לא היה סתם ספסל, אלא הספסל של מורין.
מורין פובי, ה-פובי של התיכון ע"ש קורני, כן, כמו החטיפי אנרגיה. הוא היה פחדן, פחדן דגול, אבל הוא הצליח להביך את עצמו מול כל בית הספר שלו. כשהוא הכיר את קלווי ברייס.
קלווי היה נער גבוה , בראש גבוה יותר ממורין ומרוב השכבה שלהם. הוא היה עם שיער בצבע גזר, כמו של מורין, רק שהשיער שלו היה מתולתל כל כך שאי אפשר היה להעביר בו יד בלי לזהות את הקשרים.
העיניים שלו היו מה שגרם למורין להמשך לקלווי, ככה כולם אמרו.
העיניים שלהם – של מורין וקלווי, היו זהות. זהות לחלוטין. עין אחת בצבע זהוב, עין ימין של מורין ועין שמאל של קלווי, בצבע של זהב מותך, זוהרת לחלוטין. והעין השניה בצבע של ירוק לימון, כמו לימון חדש וקטן. אין שמאל של מורין וימין של קלווי.
הוא מעולם לא הכיר את קלווי לפני זה, אבל מיד הוא אהב אותו.
אבל הוא היה בן, וקלווי גם. זה מה שגרם לו לעבור בית ספר, הוא היה אז בכיתה ז'.
ואז הוא עבר לתיכון, בגיל 15, לתיכון ע"ש קורני. ואז הוא פגש את קלווי, שוב.
והוא לא היה יכול לסבול את ההבעה על פניו של קלווי כשהוא ישב ליד הבנות מהכיתה שלהם, כשהן דיברו וסימסו ועשו כל דבר מלבד להסתכל עליו.
ומורין פחד מדי בשביל להגיד מישהו למשהו.
או משהו למישהו. או להצהיר בפני קלווי שהוא מאוהב, בו.