אוהב או מאכזב? הקדמה (:

כן בנות יקרות שלי חזרתייי !! והינה סיפור חדש תהנו
_______________________________________________________________

פתחתי את העיניים, וואו איפה אני? ראיתי חדר גדול. לא היה שם אף אחד רק מיטה כחולה וגדולה.. אין ספק שזה חדר של בנים. אבל מה אני עושה פה? והראש שלי.. הראש שלי כל כך כואב.
ניפתחה הדלת לרגע הלב שלי היתחיל לפעום במהירות
"את בסדר?" ילדה שניראת בערך בגיל שלי ניראה בפתח עם כוס מים. היא הייתה שחרחורת עם עיניים ירוקות וגדולות
היא הגישה לי את המים ולגמתי מהם כל כך מהר, הייתי ממש צמאה
"כן אני בסדר תודה" חייכתי למרות שעדיין לא הבנתי מה הולך פה
"אני מיצטערת על כל מה שהיה" היא הישפילה פנים
"מה היה?" שאלתי והיא היסתכלה לי בעיניים לא מבינה אם אני צוחקת עלייה באותו הרגע
"נו.. עם ההורים שלך" איך שהיא אמרה את זה ניזכרתי, ניזכרתי איך שהם זרקו אותי, קיללו אותי והשפילו אותי. אף פעם לא אהבתי את ההורים שלי ואני בטוחה שגם הם לא אהבו אותי.. אבל בחיים לא חשבתי שהם יזרקו אותי לפנימייה מסריחה. כן כן עכשיו אני מבינה, אני שוב בפנימייה הזאת
"אה זה.. הכל בסדר ידעתי שמתישהו זה יקרה. אני מיטב ואת?" שאלתי אותה
"ליאן" היא אמרה וחיבקה אותי, וואו החיבוק הזה היה כל כך אמיתי
"של מי החדר הזה?" שאלתי שוב נותנת מבט בכל החדר
"של הבן של מנהל הפנימייה" אמרה וגילגלה עיניים כאילו לא באלה לדבר עליו, לא ניסית לברר או משהו. לא ממש היה אכפת לי
"אוקיי ומה עושים עכשיו?" שאלתי
"עכשיו את באה לחדר שלנו, את איתי ועם שיר בחדר" אמרה וקמה מהמיטה מיתקדמת לדלת
"שיר. מי זאת שיר?" שאלתי, בכל זאת אנחנו הולכות להיות באותו חדר
"אה שיר.. היא לא מדברת הרבה, ביישנית כזאת" היא אמרה. בסדר העיקר לא פרחה
"יאללה בואי" היא אמרה והובילה אותי במיסדרון ארוך לחדר שלנו ראיתי ילדה, נמוכה עם עיניים חומות יושבת במיטה עם אוזניות ואייפון. כניראה זאת שיר.. ליאן סגרה את הדלת והיתיישבה על המיטה הכתומה שלה
"תכירי שיר זאת מיטב" היא אמרה ושיר בחנה אותי מכף רגל ועד ראש
"היי" אמרה בקול שקט וחזרה לשירים שלה
״קחי תילבשי את זה״ אמרה ליאן ונתנה לי שמלה שחורה לא קצרה ולא ארוכה היא הייתה מושלמת, בידיוק כמו שאני אוהבת אבל מה קשור שמלה עכשיו?!
״אמ למה זה?״ שאלתי
״לידיד טוב שלי יש יום הולדת 16 מחר ואת באה כאורחת שלי״ היא אמרה אפילו לא שואלת
״או.. קיי״ אמרתי ואז ניזכרתי ששכחתי את הצמיד שסבתא שלי הביאה לי ליפני כמה שנים.. היא הייתה היחידה שאהבה אותי חבל שהיא כבר לא איתנו
אני בטוחה שהוא בחדר ההוא
״שנייה אני באה״ אמרתי ובאתי לצאת מהחדר
״ מיטב?״ ליאן אמרה והיסתובבתי
״הולך להיות לך כיף אני מבטיחה״ היא חייכה וחייכתי חזרה.

פתחתי את הדלת של החדר, ראיתי נער עם שיער שחור ואת העיניים לא ראיתי כי הוא היה עם הגב אליי. היא שיחק במשהו. בצמיד!
״אל תיגע בזהה״ צעקתי וחטפתי לו את הצמיד מהיד הוא ניבהל קצת ואז חייך, היו לו עיינים ירוקות כמו של ליאן
״ואת מי?״ הוא שאל בחיוך מיתגרה
״מיטב אוחנה נעים להכיר״ הושטתי יד והוא בא ללחוץ אותה ״או שלא״ צחקתי והוא היתעצבן
״למה מיטב אוחנה נישמע לי מוכר?״ הוא מילמל ״אההה אחות של רון״ הוא אמר. רגע מה לקחו אותי לפנימייה של רון? יש סוף סוף אני יראה אותו!!
״אל תגיד לי שאתה חבר שלו״ אמרתי
״לא, ממש לא חבר שלו . שונא את הילד הזה״ הוא אמר. רון הוא מושלם מה יש לשנוא בו?
״אתה יודע במיקרה איפה הוא?״ שאלתי
״סוף המסדרון ימינה כתוב על הדלת״ הוא סינן והיסתובבתי ללכת
״רגע״ אמרתי והיסתובבתי בחזרה ״מה השם שלך?״ חייכתי
״אור״ הוא אמר ״אור מלכה״ היסתובבתי והלכתי לסוף המסדרון
היתלבטתי בין שני חדרים.. באחד כתוב ״דן, רון ואוהד״ ובשני היה כתוב ״רון הגבר, שי המלך ורז השלמות״ טוב אני בטוחה שזה השני , מי יכול לעוף יותר מאחי? דפקתי על הדלת ומישהו מאוד חתיך יצא בלי חולצה ובחן אותי
״שי חיכית למישהי?״ הוא צעק
״לא אחי״ אמר כניראה שי ובא. הוא בחן אותי גם ומה שחשבתי זה רק ׳סתכלו כמה שאתם רוצים סחורה לא תקבלו׳
״מי בדלת?״ רון בא וליפני שמישהו אמר משהו קפצתי עליו בחיבוק מוחץ
״אחי קבענו היום בלי כוסיות״ אמר זה בלי החולצה
״רז סתום ת׳פה שלך ליפני שאתה מדבר לאחותי״ הוא אמר ונתן לו כאפה בצוואר
״מה את עושה פה?״ אמר רון מחייך עם הגומה שלו. שאני ימות על האח הזה!!
״אמא ואבא״ סיננתי והוא הבין שאני לא רוצה לדבר על זה
״טוב שמעי לכי לחדר ובערב נישב לאכל ביחד טוב?״ הוא שאל
״טוב״ חייכתי וחיבקתי אותו