אוהבת אותך, וגם אותך – פרק 6

"אני מבטיחה." אמרה סלנה, שתקה למספר שניות ואז הוסיפה: "יש לי ווידויי קטן.".
"באמת? מה?" שאלתי אותה.
סלנה השפילה את מבטה, "אני מרגישה כל כך רע עם זה… ככל שעובר הזמן אני מרגישה יותר ויותר שאני אוהבת את ג'סטין, אבל לא בתור בן זוג אלא בתור חבר הכי טוב, וחשבתי שאולי עדיף שכך יהיה…" סיפרה לי.
"את רוצה להיפרד ממנו?…" שאלתי אותה, היא הנהנה, "לא, בבקשה לא, הוא כל כך אוהב אותך… בבקשה אל תעשי לו את זה." אמרתי לה.
אז היא חייכה חיוך ערמומי, "אני חושבת שיש מישהי אחרת שהוא ישמח בחברתה." היא אמרה.
"מי?…" שאלתי.
"מישהי שלמרות כמה שהוא פגע בה ולמרות שהיא כועסת עליו, לא מוכנה שיהיה לו רע, מישהי שבאמת אכפת לה ממנו, מישהי שעונה לשם 'ג'סמין'.".
"לא, סלנה, לא… אני לא יכולה להיות במקומך, הוא נראה כל כך שמח בחברתך, אני מביאה לו רק צרות." אמרתי לה.
"אני נזכרת בך!" אמרה סלנה לפתע, "לפני שנה וכמה חודשים כתבת לו את השיר המדהים ההוא: 'That Should Be Me'! כן…".
"כן, אבל זה לא משנה… אני לא רוצה שתיפרדו…" אמרתי לה מתחננת.
"טוב… יש לי רעיון…" אמרה סלנה.
"מה?" שאלתי.
"אני רוצה שתדברו, ותשלימו, ואז נראה מה לעשות בנידון." אמרה סלנה.
הנדתי את ראשי לשלילה, "אין מצב שאני מדברת איתו, אנחנו לא בקשר כבר איזה חודש וחצי…" אמרתי לה.
"והגיע הזמן שתדברו." אמרה סלנה.
"לעולם לא." אמרתי והבטתי לשמיים.
"לעולם לא להגיד לעולם לא…" אמרה סלנה.
נכנעתי, "בסדר, אבל איך? אני לא מסוגלת להתקשר אליו… לא מחקתי את המספר שלו…" אמרתי לה בשקט.
"גם הוא לא מחק את שלך." אמרה לי סלנה, "אבל אני אתעקש שמחר אני והוא נצא לקניון, תבואי את במקביל, נתכתב ב- what's up." אמרה סלנה.
"בסדר." הסכמתי.
ובאמת, למחרת באתי לקניון, בדיוק כמו שסלינה ביקשה.
ראיתי אותם, אבל התנהגתי כאילו איני מבחינה בהם, המשכתי ללכת עד שעמדתי מולם.
"ג'סטין?" שאלתי בהפתעה מזויפת.
"מה את עושה כאן?" שאל ג'סטין עם מבט רציני.
"קניות…" מלמלתי.
לא נראה שאכפת לו, "תיהני." הוא אמר, תפס ביד סלנה ומשך אותה להמשך הדרך.
"כדאי להגיד לחוקרים שאין צורך בניתוח, לג'סטין יש מעט תאים במוח וזו עובדה!" פלטתי בכעס.
"מה אמרת?!" הוא אמר כועס.
"מעט תאים במוח! זה מדהים איך שלאט לאט שכחת איזה חברים טובים היינו, את כל הסודות שחלקנו, כמה שאהבנו להציק זה לזו, כתבתי לך שיר שהיה להיט! בשבילך נפרדתי מחבר שלי שהוא כוכב הוליוודי, כי לדעתי חברות זה יותר חשוב ממערכת יחסים!" אמרתי בכעס, לרגע היה לי המון ביטחון לומר לו את הכל בפנים.
"אשאיר אתכם כאן…" אמרה סלנה והתרחקה.
ואז ג'סטין עמד לבד מולי, היינו שווי כוחות.
"אל תנסי להאשים אותי בכל זה! זאת לגמרי אשמתך שכל מה שאני עושה מפריע לך!" אמר ג'סטין.
"איזה תירוץ עלוב… אני מניחה ששכחת לגמרי מהסוד הקטן שלך…" אמרתי לו.
"איזה סוד?" הוא שאל.
"אני יודעת איך להזכיר לך… אומר לך בדיוק את אותם הדברים שאמרתי אז, אני לא מתחרטת על מה שאמרתי: אתה כזה בוגדן! וצבוע! ו- יש לך חברה – לכל הרוחות!" אמרתי לו בוכה.
הוא נזכר, בבית המלון… כאשר התנשקנו בטעות וכל כך התחרטנו על זה.
על הנשיקה אני מתחרטת, אבל על המילים – לגמרי לא.
המבט הזה שהוא הביע, בטח הזכרתי לו משהו שהוא ניסה לשכוח.
"את לא תעשי לי את זה…" הוא אמר בשקט.
"באמת? Watch me!" – אמרתי לו בכעס והוצאתי את הפלאפון, "היא הולכת לדעת, הכל." אמרתי לו.
כמובן שלא הייתי עושה לו את זה בחיים, אבל אני רוצה לבחון אותו.
"לא! בבקשה! לא!!!" הוא צעק.
"תן לי סיבה אחת טובה למה לא לספר לה." אמרתי לו בקרירות.
"כי אני ואת חברים הכי טובים?" הוא שאל.
צחקתי צחוק מזויף, "ג'סטין, הבדרן שלי… חמודי… חברים הכי טובים? איזה מן סוג של חברים הכי טובים אנחנו אם כשאתה רואה אותי בקניון אתה מסנן אותי כאילו אני המורה לפיזיקה שלך?!" אמרתי לו בכעס.
"מה שתגידי… אבל בבקשה אל תעשי לי את זה…" הוא התחנן.
"למה? למה אני צריכה תמיד להתפשר? רק שתדע, בבית יש לי את המחברת הסגולה עם התמונה שלך עליה, אתה יודע מה יש בה? את כל השירים שכתבתי עליך, ותהיה בטוח שהשיר המפורסם "That should be me" נמצא שם יחד עם עוד כמה!" אמרתי לו כאשר דמעותיי זולגות.
אבל לא אכפת לו, אני יודעת שלא אכפת לו.
"את כתבת את השיר הזה… עלי?!" הוא הופתע.
"כשנתתי אותו לך שיניתי מעט, ככה הוא במקור:" אמרתי ושרתי את זה, ככל ששרתי יותר הוא ביקש שאפסיק, אבל לא הפסקתי, עד שהוא באמת הקשיב למילים.

"כולם צוחקים מדעתי,
אבל יש משהו בבחור הזה.
האם אתה עושה מה שעשית כשהיית איתי?
האים היא אוהבת כמו שאני יכולה?
שכחת את כל הדברים שאמרת לי?
כי ילד, אני לא.

זו מוכרחה להיות אני – אוחזת בידך,
זו מוכרחה להיות אני – גורמת לצחוקך,
זו מוכרחה להיות אני – וזה כל כך עצוב.
זו מוכרחה להיות אני – אך ורק אני.
זו מוכרחה להיות אני – מרגישה את הנשיקה שלך.
זו מוכרחה להיות אני – אני מתגעגעת…
זה כל כך לא צודק,
אני לא אתרחק,
עד שתאמין לי – שזו מוכרחה להיות אני.

אולי עשיתי כמה טעויות,
אבל זו לא סיבה למצוא מחליפה.
אתה חושב שזה כל כך קל בלעדיך?
מה אתה עושה לי?
לפתע אתה פשוט קם והולך.
לוקח אותה איתך ושובר את ליבי,
זה כואב, כי אתה יודע…

זו מוכרחה להיות אני – אוחזת בידך,
זו מוכרחה להיות אני – גורמת לצחוקך,
זו מוכרחה להיות אני – וזה כל כך עצוב.
זו מוכרחה להיות אני – אך ורק אני.
זו מוכרחה להיות אני – מרגישה את הנשיקה שלך.
זו מוכרחה להיות אני – אני מתגעגעת…
זה כל כך לא צודק,
אני לא אתרחק,
עד שתאמין לי – שזו מוכרחה להיות אני.

עליי לדעת אם כדאי לי להילחם,
עבור אהבה, או לוותר,
זה נהיה יותר קשה להסיר,
את הכאב ששורץ בליבי…" ככה שרתי, לנגד עיניו.
"תעשי מה שבא לך! תספרי לה ותהרסי לי את החיים!" הוא אמר בכעס ורץ בוכה.
בניגוד אליו, אני לא יכולה לראות אותו בוכה מבלי לבוא לנחם אותו, גם אם אני אשמה בכך.