אוהבת אותך אפילו ש…..פרק 55

בפרקים הקודמים :

" שני " אני שומעת על הקול שלו מעבר לקו. כזה צפוי הלב שלי, תוך שנייה מתחיל להשתולל.
" בר.." אני משיבה ואדם מגלגל לעברי את עיניו ונושף ברטינה.
" את עסוקה ?" הוא ממשיך לשאול. מה יש ? אדם נושך לי את האוזן. אני נחשבת עסוקה…?
" אני צריך אות-לא אותך כאילו, אני צריך לדבר איתך. " הוא לא נשמע בטוח בעצמו. הוא לא נשמע עצמו בכלל.
" אנני יכולה לקפוץ אלייך בערב ו- "
אני מתחילה להגיד אבל אדם מפסיק לשנייה את הגן עדן ששפתיו מחוללות לצווארי וקוטע אותי " היום בערב את אצלי חוצפנית, לא תהיי נוכחת בחנוכת הדירה שאת עיצבת ? "
" אז מחר בבוקר פשוט יש לי משהו בערב, אפשר גם מחר.. לא ? " השבתי, מחניקה אנחה אסורה שכמעט נפלטה לי בזמן שאדם נישק את תנוך האוזן שלי. הוא כל כך עושה את זה בכוונה. נוכל.
" בטח. " בר משיב וקולו הופך קריר פתאום. הוא בטח שמע את אדם, רק זה חסר לי.
" נדבר מחר, תהנו. " הוא אומר לפני שאני מספיקה להוסיף משהו ומנתק במהירות. הוא כל כך שמע אותו.

שיכורה.
הדירה של אדם כל כך יפה. בזכותי. כמה אנשים. כמה שיכורים. אדם ממש שיכור. ושווה. ואני שיכורה גם. כבר הזכרתי עד כמה אדם שווה היום ?
" בוא ותתפוס אותי. " אני מתריסה לעברו. על פניו מתפשט מבט מופתע והוא מתקרב ונעמד מולי.
" את חצופה היום" הוא אומר ודוחף אותי על עבר המיטה, נשכב מעלי. האפים שלנו מתנגשים.
" נשיקת אסקימואים " אני מתחילה לצחוק פתאום.
" אולי תסתמי כבר " הוא ממלמל ומצמיד את שפתיו לשלי. נשיקה ארוכה ועמוקה. לשונו מוצאת את שלי, משחקת בה ומציירת בה עיגולים של הנאה. מתחברת אליה בצורה מושלמת.
ידי אוחזת בשיערו והוא נאנח קלות ונצמד אלי קצת יותר. הוא ידע בדיוק מה הוא עושה. איך הוא עושה. וכמה הוא עושה.
תחושת רטט עוברת בי כשאנחנו מתהפכים.
" זוכרת שאמרתי לך שאת משגעת אותי ? " הוא אומר ומנשק אותי נשיקות קטנות. " אז עכשיו, אני באמת משוגע "
החיוך מתפשט על שפתיי ואני מנשקת אותו שוב. ידיו משילות ממני את החולצה במהירות והנשימות שלנו מתערבבות.
" אחי ראית את שני אני בדיו-" הדלת נפתחה בפתאומיות.
דולב עמד שם, קפוא, עם מבט של רצח בעיניים.

פרק 55

השקט שהשתרר בחדר היה צורם אוזניים. ידי כיסו את גופי בבושה ומבטו של אדם היה מושפל.
שמעתי את דולב בולע את רוקו.
" קומי, אני לוקח אותך הביתה עכשיו " הוא אמר בשפתיים קפוצות, בשקט.
הנהנתי הנהון כמעט בלתי מורגש ואדם הושיט לעברי את החולצה שלי, לבשתי אותה במהירות ונעמדתי.
" דולב תקשיב זה לא-"
" תסתמי את הפה שלך!!!" הצעקה שלו קטעה אותי, התכווצתי.
" היא לא אשמה זה אני ש-" אדם נעמד גם והתחיל להגיד.
" שבן זונה. זה מה שאתה " דולב השיב ואגרוף חזק פגע בפניו של אדם. הוא הוציא אנקת כאב מפיו.
נשכתי את שפתיי. פאק.
" תחכי לי למטה, אני בא " דולב הפטיר לעברי והביט בי בזעם.
נתתי באדם עוד מבט אחרון ויצאתי מהדירה.

הבוקר שלאחר מכן לא היה טוב יותר, ארוחת הבוקר עברה בשתיקה רועמת מצד דולב ונסיונות להתעלמות מקיומי. כאב לי שאנחנו ככה במצב הדפוק הזה, מה לעזאזל חשבתי לעצמי?
הוא חבר שלו. חבר טוב שלו. הוא אשכרה גר אצלו. אצלנו… גם הוא אשם!
ידעתי שכל עוד אני אחותו, דולב לא יתן לדבר הזה להמשיך, במיוחד לא אחרי מה שהוא ראה אתמול.
נו באמת, דווקא שאני מגיעה לסיטואציה כזאת עם מישהו הכל מתחרבש לי?
האייפןן שלי זמזם.
בר.
' תבואי עוד שעה?' כתוב על הצג.
שיט.
איך שחכתי מזה.
עוד זמזום.
אדם.
' איך את?' הוא כתב.
הרמתי את מבטי לעבר דולב שבדיוק סיים לאכול, לא פוזל לכיוון שלי בכלל.
נורא ואיום אני. הכל נורא ואיום.
' אבוא :)' שלחתי לבר.
קמתי מהשולחן ופיניתי את הצלחת שלי, עולה במדרגות לכיוון החדר שלי ונשכבת על המיטה בהפגנתיות.
הרמתי את האייפןן וחייגתי.
״ היי״ הקול שלו נשמע מעבר לקו, טיפה צרוד.
״ היי..״ השבתי. ״ איך השפה שלך?״ הוספתי.
״נפוחה ״ הוא גיחך ״ אבל זה הגיע לי״
״ די״
״ זה לא אומר שאני מתחרט לשנייה על כל רגע שלי איתך, או כל נשיקה שלך, כל נגיעה שלי״
הוא אומר והצמרמורות עוטפות את גופי.
״ מה יהיה עכשיו?״ אני שואלת חלושות.
הוא שותק.
״ אני אדבר איתו ונראה, קודם שיענה לי בכלל..״ הוא אומר לבסוף.
אני משתנקת.
אנחנו בתוך מבוי סתום. גם אם הוא ידבר איתו….זה לא באמת משנה.
״ אני רוצה לראות אותך״ אני אומרת במהירות.
״גם אני ״ הוא משיב ישר.
חיוך קטן עולה על שפתיי.
״ אבל בנתיים זה לא אפשרי את יודעת״ הוא מוסיף. החיוך נמחק מפני. ״ נדבר בערב טוב? אני אנסה לדבר איתו עוד מעט..״
״בסדר..״ אני מפטירה באכזבה.
השיחה מתנתקת.

אחרי דפיקה אחת בר פותח לי את הדלת, הוא לבוש בטי שירט לבנה ומכנס טרנינג, השיער שלו פרוע והוא מחייך ומחבק אותי קצרות.
אני צמודה לחזהו ומסניפה את הבושם המוכר שלו, הדחף להיצמד אליו יותר עולה בי.
הוא מציע לי לשתות ואני מסרבת בנימוס, רק מחכה כבר לשמוע מה היה כל כך דחוף שהוזמנתי כך ביום בהיר לשיחה איתו.
״ דבר כבר״ אני אומרת כשאנחנו מתיישבים על המיטה שלו.
״ קיבלתי הצעה לשחק באחת הקבוצות הנחשבות בכדורגל, זאת הצעה לאימונים ומבחנים של שבוע ששם בעצם מחליטים סופית אם אני מתאים״ הוא אומר.
״ יו איך אני שמחה בשבילך, לך על זה״ אני אומרת בהתרגשות. אני יודעת עד כמה הכדורגל חשוב לו, הוא בערך כל העולם שלו.
״ חכי זה לא הכל, האימונים מתקיימים בספרד, קיבלתי כבר כרטיס טיסה מלון והכל, עכשיו רק נשאר לחכות שתסכימי״ הוא אומר ומלטף את ידי ברכות.
רגע,מה?
הבטתי בו מבולבלת.״ אסכים למה?״
״ לבוא איתי,להיות איתי, לתמוך בי, לטייל איתי שם.״
הלב שלי משתולל. בום בום בום בום בום. לבוא איתו להיות איתו לתמוך בו לטייל איתו. אני והוא, ספרד, אנחנו.
חתיכת פצצה הוא הנחית עלי.
״ תחשבי על זה טוב?״ הוא אמר והתקרב אלי טיפה. ״חשוב לי שתהיי שם איתי,באמת״ הוא הוסיף ונשק ללחי שלי בעדינות. הוא לא יכול לעשות לי את זה, כל המילים היפות האלה בתוספת למגע שפתיו שמשפיע עלי כל כך.
״ למה דווקא אני בר, למה לא איזה סתם חבר?״ אני פולטת ומביטה בו.
״ כי אני צריך אותך, ואנחנו צריכים את הבריחה הזאת, תקחי את זה כעולם נפרד רק של שנינו, לא נשמע טוב ?״
עולם נפרד רק של שנינו. אלוהים ישמור. אני לא בטוחה שאני יכולה לעמוד בזה.כל כך הרבה טוב בבת אחת.
אני צריך אותך, הקול שלו מהדהד בראשי. אלוהים. אני לא מאמינה שבר הוא זה שאומר לי את זה.
״ בר אני…אני לא יודעת מה להגיד ״ אני ממלמלת.
מה אני פאקינג הולכת לעשות ??
למה כל הטוב הזה מתנגש לי בבת אחת?
״תגידי שתחשבי על זה, אני טס מחר בלילה, תודיעי לי עד אז מה החלטת. אני סומך עלייך.״ הוא אומר.
שפתיו במרחק זעיר משפתיי ואני לא מסוגלת לזוז.
אני מנסה להשתלט על הדפיקות המהירות שלי שם למטה,הלב המסוחרר שלי, ועל תחושת המגע של ידיו שמלטפות את בטני.
שפתי נצמדות לשלו בכניעה וזה מרגיש לי כמו נצח, לשונו מתפתלת סביב שלי והתחושה המוכרת מציפה אותי.
פרפרים, עור ברווז, התרגשות, כמיהה,ותשוקה.
פאק, אני כל כך רוצה אותו.
וכל כך רוצה את אדם.
אני רוצה את שניהם
כל כך
פאק .