אוהבת אותך אפילו ש…פרק 54
בפרק הקודם :
" את משגעת אותי שאת קמה בבוקר, והשיער שלך מבולגן אבל מונח בדיוק במקום, את משגעת אותי עם הרגליים האלה שלך שמונחות בקלילות על הספה בסלון, עם הבושם המתוק והאינסופי שלך שמלטף לי את האוזן בכל פעם שאת חולפת על פני, והכי משגעת אותי עם השפתיים האלו שלך הבשרניות, גם שאת מדברת אני מרותק אליהן את יודעת? " הוא אמר ומבטו ננעץ בי חזק, כמו יתד בלב.
הנשימות שלנו מתערבבות והוא רוכן לעברי, אנחנו כל כך צמודים אך נדמה שזה לא מספיק, הגוף שלי צמא למגע שלו כבר, לשפתיים שלו כבר, אליו.
מטורף איך שבקצת יותר משבוע ימיים הצלחנו להחזיק ככה, לנצור את עצמנו, לנשוך את השפה בחוזקה, לנשום את התשוקה.
השפתיים שלנו במרחק שנייה משיגעון, ידי אוחזת בשיערו והוא נאנח קלות.
רטט. הכיס שלי רוטט. אני לא מאמינה.
אני עוצמת את עיני בחוזקה ופותחת אחרי שנייה. אדם מתרחק ממני מעט וקובר את ראשו בין ידיו.
על הצג שלי מופיע שם אחד קטן, שיכול להרוס הכל ובגדול.
" בר מתקשר….."
פרק 54:
" שני " אני שומעת על הקול שלו מעבר לקו. כזה צפוי הלב שלי, תוך שנייה מתחיל להשתולל.
" בר.." אני משיבה ואדם מגלגל לעברי את עיניו ונושף ברטינה.
" איפה את עכשיו ?" הוא שואל ובקולו אני מזהה טיפה לחץ. אדם מתקרב אלי בחזרה ומנשק את הצוואר שלי נשיקות קטנות ועמוקות.
" אני עכשיו אה.. בבית עכשיו. למה ?" אני שואלת בצחקוק קל. לא מרוכזת בכלל. לא קשובה. תוך כדי אני מסמנת לאדם עם שפתיי שיפסיק. אי אפשר ככה.
במהלך השבוע שחלף אני ובר נפגשנו מידי פעם בבית ספר, מילה או שתיים לא יותר. שיחה סתמית באמצע שום מקום היא לא דבר שאופייני לבר. בכלל.
" את עסוקה ?" הוא ממשיך לשאול. מה יש ? אדם נושך לי את האוזן. אני נחשבת עסוקה…?
" אה אמ.. לא כל כך " הנשיכה הבאה קבל טיפה יותר חזקה " איה, כאילו קצת כן. למה ? קרה משהו ?" אני מוסיפה וצובטת את אדם במותן. חצוף.
" אני צריך אות-לא אותך כאילו, אני צריך לדבר איתך. " הוא לא נשמע בטוח בעצמו. הוא לא נשמע עצמו בכלל.
" אנני יכולה לקפוץ אלייך בערב ו- "
אני מתחילה להגיד אבל אדם מפסיק לשנייה את הגן עדן ששפתיו מחוללות לצווארי וקוטע אותי " היום בערב את אצלי חוצפנית, לא תהיי נוכחת בחנוכת הדירה שאת עיצבת ? "
אויש נכון, זה היום בערב. והבטחתי. הוא לא באמת ייתן לי לא להיות שם, במיוחד לא בגלל בר.
" אז מחר בבוקר פשוט יש לי משהו בערב, אפשר גם מחר.. לא ? " השבתי, מחניקה אנחה אסורה שכמעט נפלטה לי בזמן שאדם נישק את תנוך האוזן שלי. הוא כל כך עושה את זה בכוונה. נוכל.
" בטח. " בר משיב וקולו הופך קריר פתאום. הוא בטח שמע את אדם, רק זה חסר לי.
" נדבר מחר, תהנו. " הוא אומר לפני שאני מספיקה להוסיף משהו ומנתק במהירות. הוא כל כך שמע אותו.
" כן אדם ? מה התירוץ שלך להתגרות הבלתי פוסקת הזאת ? " אני שואלת בנשיפה.
הוא מגחך ומביט בי עמוק עמוק.
" אני ? התגרות ? את קצת מתבלבלת…" הוא אומר ומעביר את אצבעו על אפי באטיות.
" היחידה כאן שמתגרה זו את, עם השפתיים האלה שלך, והאידיוט הזה שלך.."
" הוא לא שלי " אני מתפרצת בגיחוך. שלך. כן בטח, שלי.
" אז את מסכימה שהוא אידיוט. " הוא מביט בי בשעשוע.
" שתוק כבר, " אמרתי ודחפתי אותו לאחור בצחקוק. מגלגלת לעברו את עיני ומתקדמת אל עבר המדרגות.
" לפי מה שזכור לי אנחנו קצת היינו באמצע משהו לפני שהאידיוט התקשר, לא ? " הוא אמר ומשך אותי לעברו. צמרמורת. גופו החסון מתחכך בחולצת הפיגמה שלי. זה לא בסדר להתהלך ככה בציבור. כל כך לא בסדר.
" תזכיר לי .." אני ממלמלת שהוא כבר קרוב גוררת אחרי את החיוך השובב הזה שלו.
" בהזדמנות אזכיר לך " הוא נושק ללחיי קרוב כל כך אבל רחוק, ואז עולה במדרגות.
00:26
שיכורה.
הדירה של אדם כל כך יפה. בזכותי. כמה אנשים. כמה שיכורים. אדם ממש שיכור. ושווה. ואני שיכורה גם. כבר הזכרתי עד כמה אדם שווה היום ?
" משוגע אחד " צחקקתי " בורח מחנוכת הבית שלך עצמך ? "
הוא מגחך וסוגר אחרינו את הדלת של החדר שלו.
" את אשמה. את פיתת אותי " גבי צמוד אל הדלת והוא רוכן לעברי.
פתחתי לעברו את עייני בהפגנתיות. " די כבר עם התירוצים האלה שלך " אני אומרת ומשתתקת כשהוא מתחיל ללטף את פני.
" דולב לא יבין לאן נעלמתי .." אני ממלמלת בין הנשימות החמות שלו.
הוא מחייך חיוך קטן ושובב.
" את חייבת להפסיק להרוס לנו את הרגעים, אני לא מוחל לך יותר " הקול שלו כל כך גברי. ומושך. הוא כל כך מושך.
" מצטערת.." אני מדביקה לו בצחקוק נשיקה קטנה ומתרחקת במהירות, נושכת את שפתיי. אופס.
" לא כל כך מהר " הוא אומר ומתקרב שוב אך אני משתחלת מתחתיו ומתיישבת בקפיצה על המיטה.
" בוא ותתפוס אותי. " אני מתריסה לעברו. על פניו מתפשט מבט מופתע והוא מתקרב ונעמד מולי.
" את חצופה היום" הוא אומר ודוחף אותי על עבר המיטה, נשכב מעלי. האפים שלנו מתנגשים.
" נשיקת אסקימואים " אני מתחילה לצחוק פתאום.
" אולי תסתמי כבר " הוא ממלמל ומצמיד את שפתיו לשלי. נשיקה ארוכה ועמוקה. לשונו מוצאת את שלי, משחקת בה ומציירת בה עיגולים של הנאה. מתחברת אליה בצורה מושלמת.
ידי אוחזת בשיערו והוא נאנח קלות ונצמד אלי קצת יותר. הוא ידע בדיוק מה הוא עושה. איך הוא עושה. וכמה הוא עושה.
תחושת רטט עוברת בי כשאנחנו מתהפכים.
" זוכרת שאמרתי לך שאת משגעת אותי ? " הוא אומר ומנשק אותי נשיקות קטנות. " אז עכשיו, אני באמת משוגע "
החיוך מתפשט על שפתיי ואני מנשקת אותו שוב. ידיו משילות ממני את החולצה במהירות והנשימות שלנו מתערבבות.
" אחי ראית את שני אני בדיו-" הדלת נפתחה בפתאומיות.
דולב עמד שם, קפוא, עם מבט של רצח בעיניים.
תגובות (8)
תמשיכי
אמן והם היו ביחד ודולב יעביר את זה
אויייייי ואבויייי זה הולך להיות מעניןןןן ואני מתה על זה
יאו יאו זה מושלם כל כך מושלם
ולא בר ושני חייבים להיות ביחד אני מצטערת .
היא בכלל לא מתאימה לדולב.
גם זה לא מתאים דולב ושני.
הרבה יותר מתאים בר ושני
לא דולב *אדם ושני התבלבלתי
*אדם ושני התבלבלתי
אני כל הזמן מפחדת שהעלת פרק חדש ופספסתי אותו
היום יעלה ♥