אובדן יקר ערך.

"אסור.. את חייבת להחזיק מעמד, שמעת אותי??" צעקת אלי כשעמדתי על המעקה של הגשר,
הרגשתי חופשיה לשם שינוי.. הייתה לי את היכולת לעוף.
"אני מחזיקה מעמד, אתה לא רואה?" שאלתי בתמימות, הוא הסתכל עלי עם דמעות בעיניים.
"למה אתה בוכה? אמרתי משהו לא במקום?" הוא עמד קפוא במקומו, ראשו היה מושפל.
ירדתי מהמעקה, "מה קרה?" שאלתי והסתכלתי אל תוך עינייך הרטובות מדמעות.
"עשיתי משהו רע?" שאלתי שוב ושוב.
"אני לא רוצה לאבד אותך" כאב לי כשהמילים האלה יצאו מפיו..
כאב לי יותר כשצעק אותן וחיבק אותי חזק…
כאילו אני יכולה להיעלם בכל רגע.