אהובת השדים – פרק 7

אחרי כמה זמן הדלת נפתחה בחוזקה, דוני וג'ניס נכנסו דרכה מחובקים צוחקים ו… רטובים? רגע, מה בכלל דוני עושה פה. אהה נכון הוא השותף של מייקל, איזה קיטשיות השותף של החבר שלי (באופן רשמי כבר 7 שעות) -כן, אנחנו מתנשקים כבר 7 שעות. – עם השותפה שלי.
"היי חברה!" אמרה ג'ניס צוחקת.
"גם פה?!" צחק דוני. "אתם לא מפסיקים לרגע!"
צחקנו, והאמת הוא צדק. באמת לא הפסקנו לרגע.
ג'ניס קפצה על המיטה השנייה (של דוני.). ואמרה "זה נכון שאמרתם למר טולין שיש לו את הטקילה הכי טובה שטעמתם?"
אני ומייקל החלפנו מבטים. "כן."
דוני התיישב ליד ג'ניס. "מה הוא אמר? ויותר חשוב מזה צילמתם אותו?"
"הלוואי." אמר מייקל.
ג'ניס ממש הצלת אותנו שם." אמרתי.
"פנולופה בסדר?" שאל מייקל.
ג'ניס צחקה. "לפנולפה לא קרה כלום סתם עבדנו על מר טולין כדי שיעזוב אתכם, לא יכולנו לתת לכם להסתבך."
מייקל צחק. "ואיך מר טולין הגיב?"
"הוא לא גילה בכלל!" גיחכה ג'ניס.
"איך הוא לא ראה?" שאלתי.
"פנולפה עשתה כאילו כואב לה הוא הביא לה קרח והלך."
"איזה אידיוט." אמר דוני.
"אידיוט אידיוט אבל יודע לבחור טקילה." צחק מייקל.
קימטתי את מצחי "למה אתם רטובים?"
דוני וג'ניס צחקו, וחייכו כשומרי סוד.
"דבילים." סיננתי הם המשיכו לצחוק. משכתי בכתפי והמשכתי לנשק את מייקל. כן, אנחנו זוג משמיים.
הדלת נפתחה. המנהלת עמדה בפתח, עיניה נפערו. "אוי אני מצטערת."
אני ומייקל לא ראינו מי זו וחשבנו שהיא הלכה אז המשכנו בשלנו.
"המנהלת." אמרה ג'ניס בהפתעה ובניסיון לנתק אותנו אחד מהשנייה.
זה עבד.
אני ומייקל התנתקנו במהירות. כל אחד מאתנו נפל לצד אחר של המיטה. "איה." אמרנו ביחד.
אני התיישבתי הקצה המיטה רחוק כמה שאני יכולה מהמנהלת. מייקל התיישב לידי.
"המנהלת, מה את עושה פה?" שאל דוני.
"אני צריכה לרגע את מייקל." אמרה המנהלת. "וגם אותך ג'ניס."
ג'ניס משכה בכתפייה וקמה, מייקל קם שולח לי מבט שאומר 'הצילו!'
ציחקקתי. המנהלת נתנה לי מבט זועף. נרתעתי לאחור למרות שלא היה עוד לאן ללכת התנגשתי בקיר. "איה." אמרתי מלטפת את הגב הראש איפה שנחבטתי.
כולם צחקו, חוץ מהמנהלת שנתנה לכולם את אותו מבט שהפסיק את צחוקם מיד.
המנהלת מייקל וג'ניס יצאו וסגרו את הדלת אחריהם.
"ממתי אתה וג'ניס ביחד?" שאלתי את דוני.
דוני נשען על הכרית. "מאתמול בלילה או מהיום לפנות בוקר. לא בטוח איזה מהם." הוא צחק "אני לא צריך לשאול אותך ממתי את ומייקל ביחד, אני כבר יודע. טוב, כל הבית ספר יודע לא רק אני."
העפתי עליו את הכרית של מייקל.
פיספסתי.
"מה קרה שם בכלל?" הוא שאל.
נשכבתי על הגב ומשלבת את ידי מאחורי ראשי.דוני התהפך ושם את סנטרו על הכרית.
"אז ככה……………………………."
סיימתי לספר.
ודוני התגלגל מצחוק.
"זה לא מצחיק." אמרתי.
"זה כן." אמר בין התקפי צחוק.
"טוב זה כן אב—"
הדלת נפתחה עוד פעם, מייקל וג'ניס עמדו שם בפנים מפוחדות.
"מה קרה?" שאלתי.
"הקבוצה המתבודדת… היא רוצה שנצטרף אליהם אני ומייקל." אמרה ג'ניס לחוצה.