אהובת השדים – פרק 2

אין הפסקה בין השיעור הראשון לשני – איזה באסה – אז אני ובר רצנו לשיעור כימיה, ומאי הלכה לאימון כדורעף. (היא וקפטן נבחרת הכדורעף אבל שמבקשים ממנה לפתור משוואה איפה היא ואיפה ואיפה קפטן. ) בדרך פגשנו את דוני וליאן.
"את איתי בכימיה, נכון?" שאלה אותי ליאן.
"את השותפה שלי מפגרת!" צחקתי.
"אוו נכון!" אמרה וחייכה חיוך דבילי שאין לי מושג אם הוא היה אמיתי או מזויף.
"פשוט בואו כבר מטומטמות!" אמרה בר.
"אני חייב למצוא חברים בני!" אמר דוני וכולנו צחקנו.
נכנסנו לשיעור באיחור, מצאנו מקום סביר בשורה השלישית. אני וליאן התיישבנו, דיברנו כי עדיין לא התחיל החלק של השיקויים המעעגניבים. דיברנו בסבבה עד שליאן באה אליי עם שאלה שרק אלוהים יודע מאיפה היא באה.
"את אוהבת את טיילר?"
"לא…" עניתי. "אני אוהבת אותו בתור ידיד לא יותר מזה." זה נכון אני אוהבת את טיילר רק בתור ידיד לא יותר מזה, הוא לא מה שאני מחפשת, אני מחפשת הרפתקה רומנטיקה מישהו שיגיד לי כל בוקר שאני יפהפיה בלי לשאול, משהו שבשבילי הוא יהיה מושלם, מישהו מושלם.
"יופי." אמרה ליאן וחייכה.
"למה יופי?" הסתקרנתי.
היא היססה. "כי אם את תאהבי אותו או תרצי אותו הוא יפול לרגלייך בשניות."
"מה זאת אומרת?" התפלאתי.
"אם את תרצי אותו לי לא יהיה שום סיכוי איתו!" היא ענתה מיד בלי היסוס.
"למה שלא יהיה לך סיכוי איתו?"
"כי את מושלמת!" היא ענתה. "כל מי שאת רוצה יהיה שלך בשניות, אם את בשטח אין לנו סיכוי."
"אני לא מושלמת!" קפצתי.
"את כן!"
"אני לא!"
"את כן!"
"לא."
"כן."
"לא."
"טוב בואי נפסיק עם זה!" היא קטעה את זה. "בואי רק נסכם שאת לא אוהבת את טיילר, ויש לי סיכוי איתו." היא אמרה וחייכה.
"אני בר ומאי מארגנות מפגש היום בערב בגינה, את באה?" שאלתי אותה.
"ברור!" היא אמרה.
"יו, את לא מבינה מה קרה בשיעור!" התלהבתי
"מה?" עיניה השחורות נדלקו.
סיפרתי את מה שקרה והיא התפוצצה מצחוק.
"מה מצחיק?" תפס אותנו המורה באמצע השיחה. – איזה יום מעצבן כל המורים תופסים אותי! – חשבתי לעצמי.
"כלום!" ענתה ליאן ושלחה חיוך מקסים למורה. "סך דנו בשאלה אם אפשר לחבר תערובת ותרכובת ביחד בקשר כימי." הקסימה את המורה בידה, ידע שלא ידעתי שיש לה. חשבתי שהיא לא מבינה כלום במדעים כמה שטעיתי, כל שאר השיעור היא הצביעה וענתה על כל השאלות. איך היא קיבלה 60 במדעים. נראה לי כתבו לה 9 הפוך ויצא 6.
"מי את ומה עשית עם ליאן?" שאל אותה דוני שיצאנו מהשיעור.
"כן…" הסכימה בר. "מה קרה ל – 60 במדעים?"
"שיקרתי." היא אמרה במבוכה. "את האמת קיבלתי 100 אבל לא רציתי להגיד."
"למה?" התפרצת מיד.
"לא יודעת, " התחילה. "כי מדעים זה… זה…. זה המקצוע הכי מביך לדעת בו דברים, למשל תראי את כריס הוא גאון בפיזיקה ומה שהוא עושה בל השיעורים זה מתקן את המורה, וגם בסוף כולם יוצאים עליו."
"ת'כלס יש בזה משהו," הסכים דוני.
"לא אין בזה כלום!" אמרתי מיד. "כריס הוא סתם אידיוט, כאילו, הוא מתקן את המורה והוא מדבר בשפה כימית מוזרה שאף אחד לא מבין."
"גם בזה יש משהו." אמרה בר.
"וואלה." אמר דוני.
"צודקת." אמרה ליאן.
"שאלת את דוני אם הוא בא?" שאלתי את בר.
"ברור שאני בא!" אמר דוני וחייך.
"טוב, אתם באים לקפיטריה?" שאלה ליאן, וכולנו הלכנו צוחקים לקפיטריה. הקפיטריה בפנימיה שלנו הייתה מחולקת לקבוצות.
הקבוצה שלנו שזה, אני ליאן דוני בר מאי ג'ייס (ג'ייסון) קייסי וטיילר.
קבוצת הפוטבול והמעודדות.
האומנים ומוזיקאים.
הקבוצה המתבודדת.
גותים.
ועוד מלא שאם אני אתחיל לפרט זה יקח ספר שלם.
התיישבנו בשולחן שלנו בקפיטריה, אני התיישבתי ליד דוני ומאי, והתחלנו לדבר.
"ראיתם את הפרסומת המרגשת הזאת של סלקום?" שאלה מאי.
"כן, יו זה כזה מרגש," ענתה מיד ליאן.
"למי אכפת?" שאל טיילר.
"השגתי את שתיקת הכבשים!" אמר ג'ייס מרוגש.
"ולמרות שכעסתי עליו לא יכולתי להתפלא. "מה, אייך הצלחת?"
"מה זה שתיקת הכבשים?" שאלה מאי.
"סרט אימה!" אמר בר, "זה אמור להיות סרט האימה הכי מפחיד שיצא בעשור הזה, לפי המילים של אחותי. היא ראתה את הסרט ולא יצאה מהמעונות שלושה שבועות."
"אנחנו חייבים לראותאת זה!" אמר דוני.
"אתה בטוח שתשרוד את זה?" אמרה קייסי שהגיחה מאחורינו.
"היי קרייזי." אמר ג'ייס וחייך אליה. "אני יכול לדבר איתך שנייה בצד?" הוא אמר לה ואני חשבתי שהוא בן אדם חרא, מה הוא הולך לזרוק אותה בשביל מישהי אחרת? אבל אז ראיתי משהו מנצנץ מהכיס שלו…
זו הייתה טבעת יהלום.