אהובת השדים – הקדמה

הכל בגלל החבורה המשונה הזאת….
הם מתבודדים ולא מדברים עם אף אחד, הם מלאי סודות ויש להם פרצוף דיכאוני וחשדני.
בזמן האחרון הם מצרפים אליהם יותר מידי אנשים…. אפילו את לורן החברה הכי טובה שלי הם לקחו, איזה עצבים.
עכשיו אני משוטטת בפנימיה והמילים של לורן מהדהדות לי בראש "יש לי משימה בשבילך… אם את רוצה להיות אחת מאיתנו…"
אז היא אמרה לי להביא תיקיה מהמשרד של המנהל, לא יודעת מה הם רוצים לעשות איתה אבל אני בטוחה שזה לא טוב…. אבל מה לעשות היא החברה הכי טובה שלי, או לפחות הייתה. אני יוצאת מהמשרד של המנהל מפחדת פחד מוות שיתפסו אותי, לורן אמרה שהיא תחכה לי בספרייה. אני הולכת לספרייה, אני רואה בפתח הספרייה את לורן, בתוך הספרייה היו כמה ילדים מהחבורה הזאת מסתכלים בעיניים חשדניות לכל עבר.
"עבודה טובה." אומרת לי לורן שאני מביאה לה את התיקייה. "לא חשבתי שיהיה לך אומץ לעשות אתזה!"
"השתנת…" אני אומרת לה בקצרה.
היא מחייכת חיוך מזלזל. "אין לך מושג." היא אומרת ומגחכת.
אני הלכת משם, מתחרטת על ההחלטה שלי לעשות את זה.
הלכתי לחדר שלי מותשת השעה הייתה איזה ארבע וחצי בבוקר ועוד שעה וחצי השקמה. נכנסתי למיטה אפילו בלי להחליף בגדים ונרדמתי מיד