אהובת הקצין-פרק 3

בבוקר שלאחר מיכן..
ניגש ניק אל המשרד שלו.לאחר,שנטל את הכדורים שלו..עילעל בתיק האישי של כל אחת מהבנות.
"תיזהר שהלחץ דם שלך לא יעלה גבוה,יצטרכו באמת לאשפז אותך."הדהד בראשו קולה של שרה, החברה שלו.איתה הוא גר רק בשנתיים האחרונות,מתוך הארבע.
כשניגש אל הבנות..הוא הבחין בליסה,יושבת,מסוגרת..עצובה..היא כמעט בכתה.ולא רצתה לדבר על כך,עם איש.מעשנת את הסיגריה שלה,כאילו איין מחר.
ניק לא הבין מה פשר התנהגותה,כשלפתע היא קמה בעצבים,כשאמר לה שההפסקה שלה הסתיימה.
"תקשיבי לי גברת.."הוא פנה אלייה,"אני יודע שאת לא קולטת איפו את נמצאת.אבל אצלי,את תצייתי לפקודות שלי.זה ברור לך??"הוא קרא.
"אף אחד לא נותן לי פקודות.במיוחד לא אתה!"היא התחצפה אליו.,"אתה יודע למה? כי אתה גבר!"
"תתנצלי בפניי ,חוצפנית! או שתחטפי ממני תלונה!"הוא קרא.
"לא מתנצלת."היא אמרה בפניו.
והבנות עודדו אותה להמשיך.
"אם תמשיכו אתן..כולכן תענשו בחומרה!,הוא קרא.."במיוחד את,ליסה!"
ניק שידע עד כמה הכעס הזה לא מואיל,ולא בריא ללב שלו,השתדל להיות מאופק.בערב..הוא הלך לחדר הכושר,בכדיי להכות את שק האיגרוף הלהוציא המון זעם מכל היום.שכן,חשב במשך יום שלם על האישה,שממתינה לו בבית.היא פינקה אותו בארוחת ערב לאור נרות.
לאחר שסיימו לאכול..הוא ניגש אל החדר.
"לאן אתה הולך,ניק?" שאלה אותו.
"אני צריך לבדוק משהו.."אמר.ושב כעבור מספר דקות.
מוציא ורד אחד מהאגרטל..ומגיש לה אותו.
"שרה.."הוא פנה אלייה,אוחז בידה,מביט בעיניה..זו הייתה המחווה הרומנטית ביותר שלו,עד כה.
"ניק.."חייכה אליו,היא לא הבינה מה הוא זומם.
"הורד היפה הזה מחויר לעומתך.את ממלאה את ליבי באור,ואהבה.כל יום שעובר אני רק אוהב אותך יותר."
"מה אתה עושה?"היא שאלה,כשהוא כורע על ברכו.
"התינשאי לי?"..הוא שאל בעיניים בורקות,מציג בפנייה את הטבעת.
שרה,הירהרה.זה היה צעד ענק..היה עלייה לחשוב
.",אני צריכה לחשוב על זה.."היא אמרה,כשהוא,נראה מעט מאוכזב מהתשובה שלה.
ניק יצא למרפסת,מתיישב על הנדנדה כשהוא נאנח.הם לא החליפו מילים..במשך כל אותו הערב.כשבבוקר,ישב במשרדו,בוהה בקירות.זה היה כמו סטירת לחי כואבת.
"התעודד,"אמרה הפקידה שלו,"היא לא שווה את זה."
"היית פעם מאוהבת?"שאל אותה.
"לצערי,לא."ענתה.
"אז,את לא יודעת מה זה."אמר.."כשהלב שלך נשבר ובא לך לקבור את עצמך."
כששעה מאוחר יותר,"יצא" לקרב.עם הבנות.הוא כל כך שנא לבוא לשם כל בוקר..והעדיף לאמן חיילים קרביים,אבל מה לעשות,מצבו הבריאותי לא מאפשר לו.הוא לא יכול לצאת למבצעים עם בעיות לב.
ליסה ישבה בצד,ממררת בבכי..
היא לא רצתה לדבר עם אף אחד.
"החברה שלכן ממררת בבכי ואף אחת לא חשבה אפילו לגשת אלייה.זה רק מראה איזה חברות אתן.."הוא התעצבן.כשעל ראשו,גם הבעיות האישיות שלו.הוא שם אותן בצד לרגע,וניגש לדבר עם ליסה.
"מה אתה רוצה המפקד?"שאלה..
"את יכולה לקרוא לי ניק."הוא אמר..
"למה אתה פתאום,נחמד אליי?"שאלה.
"תראי,אנחנו בצבא ליסה.אבל, אנחנו קודם כל,בני אדם.לא יכולתי לראות אותך בוכה."הוא אמר,"כחבר,לא כמפקד שלך כרגע.עיזבי את זה.עכשיו ספרי לי..מה קרה?" שאל בקול רגוע.
"קיבלתי מכתב מהביית,"היא אמרה,מביטה בו בעיניה הירוקות,אוספת את שיערה שהיה בצבע שחור עורב.
"מה כתוב שם?" שאל..
"עזוב.."מחתה את הדמעות מעיניה..
"ספרי לי.זו פקודה."אמר.
"אחותי,כתבה לי במכתב,שאמא שלי נפטרה."היא פרצה שוב בבכי,"היא הייתה חולה בסרטן, ונאבקה כלוחמת במשך 4 שנים..והפעם המחלה הכריעה אותה."
"אוי,"אמר,"חש בצמרמורת אדירה בכל גופו עקב מה שסיפרה לו,"אני מצטער..לא ידעתי."
"זו אינה אשמתך."היא אמרה בוכה..כשהוא מניח את ראשה על כתפו..מחבק אותה בזרועותיו,כשהיא כולה מתייפחת בבכי באותו רגע,היא התוודעה לטוב ליבו.
"שביתת נשק?"הושיט לה את כף ידו.
"אז,מהיום והלאה..אנחנו לא אוייבים."אמרה ליסה,כשהם לוחצים ידיים.
"אף פעם לא היינו אוייבים.מהיום אנחנו ידידים טובים.תבטיחי לי שתגשי אליי אם תצטרכי משהו.."הוא אמר.מביט בעינייה הירוקות,מוחה לה את הדמעות..
כשהבנות מציצות בהם מחבקים זה את זו.
"לליסה יש חבר!"קראה אחת מהן.
"תירגעי,הוא רק הרגיע אותי כי בכיתי.."אמרה ליסה בעצבים.
"ליסה וניק מתחת לעץ.."קראה שונה..
"דיי,תפסיקי.."קראה ליסה,"הוא פשוט,בן אדם טוב."
זמן מה עבר,מאז שובץ ניק לעבוד בכלא הבנות.ליסה והוא..הפכו חברים טובים,בעקבות אותה שיחה.
ערב אחד,לאחר ארוחת הערב..הם נפגשו,במקום,שקט…שם פתחו בדו שיח קולח.
"אז למה אתה כאן?"שאלה אותו..
"…בגלל הלב שלי."סיפר לה,שכן,הוא ידע כי מתי שהוא,יצטרך לעבור ניתוח,שעשוי להציל את חייו.
"מה?"היא שאלה..
"הייתי מפקד על חיילים קרביים..בקומנדו."סיפר לה.
"ומה קרה?"..היא שאלה,מתעניינת.
,"אסור לי לצאת להלחם עם בעיות בלב.זה מסוכן.אני עלול למות."הוא אמר.
ליסה הביטה בו במבט מרחם..
"אל תרחמי עליי.אני בסדר.אני לוקח כדורים וגם,הולך לבדיקות תקופותיות.
.."הוא אמר,כשהמבטים שלהם נפגשים..
"מה?"היא שאלה כשהוא,מביט בה..בעיניו היפות.היא לא הבינה,מדוע הוא מביט בה כך.
"את..יפייפיה."הוא אמר,מסיט קבוצת שיער שהסתירה את עיינה.
כשמבלי לשים לב לכך,היא חשה לפתע את שפתיו,נושקות לה..היא נשקה לו בחזרה.
מתפללים שאיש אינו רואה אותם מתנשקים.הנשיקה הזו,שברה את הקרח בניהם לחלוטין.
וגרמה לשניהם,לחוש תחושות שלא חשו ,מעולם..