אהובי הרחוק

צעד קדימה ואז שני צעדים אחורה. רוקדת על החיים.
מחזיקה בבן זוג היפה שלי, הגבוה עם העיניים הירוקות,
כן, זה שמחבק אותי ופתאום אני מרגישה שייכת.
בידו סיגריה וביד השנייה, אני, זאת שמתלוננת על הריח.
משתעלת וצוחקת, מתלוננת שוב והוא מכבה אותה.
ואז הוא מתקרב לקבלת נשיקה ואני מתקרבת בחזרה,
טועמת את האפר שבסיגריה, נזכרת איך לא לפני הרבה זמן,
אני הייתי זו עם הטעם הזה, ועם התנועה הזו של היד.
ואז כשהריקוד מסתיים ומסיבה אחרת מתחילה,
הוא מתלונן בשאלה, למה שתיתי. מחבק את חיבוקו,
מלטף שיערי, דואג כשהולך. ומשביע אותי לא לשתות יותר.
אני לא רוצה להיות עם אף אחד יותר, רק איתו, אהובי הרחוק.