אהובי הראשון ואחרון .

הסתכלתי בעיניו לראשונה מאז שנהיינו זוג, הסתכלתי היישר לתוך עיניו הכחולות ולא הצלחתי להזיז את עיניי ממנו …אני חושבת שרק אז התאהבתי בו… כלומר , אני בטוחה שהתחלתי לאהוב אותו עוד מלפני שבוע כשהפכנו לזוג אבל לא נתתי לזה להשתלט עליי כי לא הייתי בטוחה שזה הדדי בכלל ולא רציתי להיפגע אחר כך מאהבה חד צדדית , אבל ברגע שהסתכלתי בעיניו וראיתי את הרוך שבו הוא מביט בי בחזרה ואת כל האהבה שיש לו אליי …הרגש רק נהיה יותר ויותר גדול ועכשיו כשאני נזכרת בזה זה רק גדל עוד יותר ואני רוצה להיות איתו ולהרגיש את הידיים שלו על גופי כמו שהוא תמיד מלטף אותי באהבה , ואת העיניים המדהימות שלו שמסתכלות עליי "כשאני לא רואה" ולשמוע את הקול הנמוך שלו אבל עדיין עם טיפת טון של ילד , ולשמוע אותו מספר לי את מה שעבר עליו כל היום ולצחוק איתו , ולחייך ולהתעצבן ולהיות עצובה כשצריך …פשוט רוצה אותו פה לידי .
הגעגוע שלי אליו רק מוכיח לי עד כמה הרגש גדל , ועד כמה שאני מאהובת ורוצה אותו שיהיה לצידי לעוד כמה שנים טובות ואם אפשר אולי אפילו לתמיד .
לפעמים אני תועה למה הוא בכלל אוהב אותי … כאילו אין משהו מיוחד , ממש כלום ! להפך אני רעה … ואני תמיד אומרת לו את זה והוא לא מאמין לי , ולפעמים כשצריך לכעוס עליי והוא לא כועס אני שואלת אותו למה אתה לא כועס והוא אומר כי אני בוחר לא לכעוס עלייך ולך לא אמור להיות בזה צד בכלל כי זאת הבחירה שלי .
אני אף פעם לא אבין אותו בעניין הזה … כאילו בשביל מה מגיע לי כל הטוב הזה ? ואיך בכלל אפשר להיות כזה טוב ? אתה אוהב אותי ? אז מה.. עדיין זה לא אומר שאתה לא יכול לכעוס עליי ולהתעצבן עליי לפעמים … פשוט לא אבין את זה אף פעם .
ולחשוב עוד שהוא הבן זוג הראשון שלי , ולחוות את החוויה הזאת בפעם הראשונה ולהרגיש כל כך טוב …כאילו לא לבכות על אהבה ראשונה כי היא בלתי אפשרית , אלא פשוט לחוות אותה בצורה הכי טובה שאפשר ..כשכל צד אוהב את השני .