'אהובה שלי את לי האושר שחיפשתי בחיי' פרק 12

מנקודת מבט אושר
חזרתי הבייתה ב10 בבוקר,הייתי חייב לשכוח את הכל
את זה שאני יכול להתמודד עם הכל חוץ מעם הרגשות שלי.
לא ראיתי את ענבר לא במטבח ולא בסלון,מוזר היא תמיד ערה בשעה הזאת.
הלכתי לבדוק בחדר שלה וגם שם היא לא הייתה,הפלאפון שלה היה על השידה,
ממתיי היא הולכת בלעדיו לאנשהו.
נכנסתי לרשימה של האנשי קשר שלה והתקשרתי לחבר הזה שלה
"הלו" הוא ענה
"ענבר אצלך?" שאלתי בחוסר סבלנות
"לא,קרה משהו?" שאל אבל ניתקתי
איפה היא?
התקשרתי לשמעון,שצריך אותו הוא לא עונה.
אחרי כמה צלצולים הוא ענה,
"אני מקווה בשבילך שזה חשוב כי אני באמצע ישיבה" אמר בעצבים
"ענבר נעלמה" אמרתי במהירות
"היא מה?" שאל בצעקה
"נעלמה אני לא מוצא אותה בשום מקום" אמרתי
"היית צריך לשמור עליה" צעק
"אני יודע,אבל היה לנו ריב ויצאתי קצת" אמרתי
"אז היה לכם ריב,אתה יודע שסמכתי עליך יותר מכולם,תחפש אותה עכשיו" צעק וניתק
לא אני מטומטם.
בדיוק שבאתי לצאת מהבית ראיתי מכתב על השידה
'שמעון הבת שלך אצלי ואם אתה רוצה לראות אותה שוב ובחיים כדאי בשבילך שתפסיק עם המשחקים שלך ותצא מהמחבוא שלך
'מחברך הותיק'
לקחתי את המפתח של האוטו ונסעתי במהירות לבית של שמעון.

מנקודת מבט ענבר
"קומי" שמעתי קול וקמתי במהירות,איפה אני?
"איך ישנת?" שאל
"איפה אנחנו?" שאלתי בעצבים
"את עדיין מתחצפת" אמר
"בואי נעשה משהו כזה,אם תעני יפה אני ירחם עלייך כי חבל את ילדה יפה אבל אם תתחצפי בואי נגיד שמתוך האקדח הזה יצאו כמה כדורים" אמר ברוגע,הוא הפחיד אותי מאוד.
"החלטת?" שאל
"כ..כן" מלמלתי והתיישבתי על הכיסא שהיה שם
"בחירה טובה" צחק
"אני רוצה לדעת משהו" אמרתי
"מה את רוצה לדעת?" שאל והתיישב מולי
"מה הסיפור שלך עם אבא שלי?" שאלתי
"בואי נגיד שאני ואבא שלך לא חברים ממש טובים ואף פעם לא היינו" אמר.
"אתה מהמשפחה של.." התחלתי לדבר אבל הוא קטע אותי
"פגעת בול..כן אני בן איפלח" צחק
"אתה מטורף" אמרתי בעצבים
"אתה יודע שאבא שלי יקח אותי מכאן" אמרתי
"בדיוק על זה אני בונה" צחק ויצא מהחדר.
אני חייבת לברוח מכאן.
לקחתי את הכיסא וטיפסתי לחלון,זה גבוה מדיי
"אני לא מציע לך לעשות את זה" שמעתי קול והסתובבתי במהירות
"אל תתקרב" אמרתי בפחד וזזתי אחורה,עפתי מהכיסא
"אמרתי לך" שמעתי אותו במעורפל
"א..אל תתקרב" מלמלתי והרגשתי נוזל חם,דם ומאז הכל נהיה שחור.