אהבת קיץ זוהרת בצבעי הקשת – פרק 1

היא נזכרה בימים היפים שלהם ביחד והתמלאה כל כולה בזיכרונות טובים.
היא ניסתה לחשוב שאולי , אם הוא אי פעם ישאל את עצמו מה קורה ביניהם.
אז אולי יש להם עוד סיכוי לחזור להיות ביחד.
פלאשבק

היא שכבה במיטה ועיניה היו פקוחות לרווחה. היא לא יכולה להירדם כי היו לה כל הזמן סיוטים.
החלון היה פתוח למחצה והיא ניגשה לעברו לבדוק האם הוא הגיע.
אבל היא לא ראתה שום מכונית עוברת שם ברחוב. למה הוא לא מגיע אליה לביקור? למה הם לא מסתדרים יפה זה עם זו?
למה הם לא יכולים בלי לריב יום אחד , זו עם זה?
ולהחליט שאם הם ביחד, הם ינסו גם אם זה לא יצליח ביניהם.
ליבה לא נתן מנוח וגם היא חשבה שהלילה הזה ימשך לנצח.
היא ניסתה לחזור לישון לפחות עוד שעתיים כדי שלא תתעורר מאוחר בבוקר בגלל שהיא לא ישנה מספיק.
-סוף פלאשבק-
לקח לר'ייצל זמן לתת לדברים להירגע מעט ,היא לא יכולה לשכוח איזה מילים הוא הטיח בה , אך היא הייתה חייבת לסלוח בכל זאת. לא טוב להישאר עם כל הרגשות עמוק בבטן עדיף לשתף מישהו ולפרוק דברים מאשר להסתיר את מה שמרגישים.
היא הרגישה רע עם עצמה והחליטה למרות כל הכעס שהיא הרגישה בימים האחרונים , כי אם היא לא תדבר על זה היא מרגישה שהיא הולכת עוד מעט להתפוצץ.
היא הרימה טלפון לאדוארד, לקחה נשימה עמוקה בעיקר כדי להרגיע את עצמה.
" שלום?" היא שמעה את אדוארד שענה לה בצד השני של הטלפון, ר'ייצל ניסתה להסתיר את מה שהיא הרגישה עמוק בפנים.
" נוכל לדבר עכשיו , אני פשוט מרגישה כל כך רע על הדברים שהטחתי בך. אני חייבת לפרוק כי אחרת חומר הנפץ הזה יתפוצץ." ניסתה ר'ייצל להסביר את מה שהיא הרגישה.
" אין בעיה . אני יכול להיפגש איתך בעוד חצי שעה ככה? נלבן את העניינים כמו שצריך." אמר אדוארד בביטחון.
" אין בעיה , בעוד חצי ניפגש?" היא שאלה בקול עצוב וניסתה שלא לבכות.
" כן , ניפגש." קרא אדוארד בחיוך וניתק את השיחה .
היא שמעה שהשיחה התנתקה, והיא ניגשה חזרה למיטתה.