אהבת נעורים הא? פרק 8

היי אהובים אני ממשיכה מקווה שתקראו ♥

התרחקתי ונזכרתי במה שהרופא אמר על הזיכרון שלה.
"בייב זה אני" חייכתי אליה והראתי לה את הטבעת, היא הסתכלה על היד שלה והסתכלה אלי.
"כמה זמן?" היא שאלה.
"שבוע"
"אני לא זוכרת אותך"היא השפילה את מבטה,ושיחקה עם הטבעת.
"אני מצטער"אמרתי לה.
"אתה יכול לצאת? אני רוצה להיות לבד" היא סיננה והסתובבה לצד השני.
יצאתי מהחדר,התעלמתי מדיימון וריילי שנכנסו אליה והלכתי הביתה.

איפה זה יכול להיות? חיפשתי בכל החדר במעונות,פתחתי את המגירה השלישית בשידה הקטנה שיש לי ליד המיטה.
הו הנה זה.
היה תמונות שלי ושל אנה מימי התיכון ותחילת האוניברסיטה.
* פלאשבק *
" מאמי" חייכתי אליה
"לא בבקשה כריס" היא הסתירה את פניה שהעמדתי את המצלמה מולה מסתיר לה את השמש.
"חיוך קטן" אמרתי.
היא חייכה וצילמתי אותה.
—
נתתי לה נשיקה ארוכה ושמתי אותה צוחקת "מממ" התנתקתי ממנה והיא צחקה ששמה לב שלא ראיתי שהיא צילמה אותנו.
"אני אוהב אותך"
"אני אוהבת אותך"
*סוף פלאשבק*
שמתי הכל בקופסא יפה ויצאתי לבית חולים.

נקודת מבט אנה-
"אני יכול להכנס?" שאל אותי כריס.
הנהנתי אליו והוא נתן לי קופסא "מקווה שזה יעזור לך" הוא אמר ויצא מהחדר.
פתחתי את הקופסא וראיתי תמונות שלנו ואת הטלפון שלו על סרטון.
לפני שהסתכלתי בתמונות לחצתי פליי.
"מאמייי"
"כריס תפסיק לצלם אותי"
"אני רוצה מזכרות שלנו" הוא הסתכל עליי במבט של ילד קטן.
"אוחח" נאנחתי והמשכתי לשתות את הנס קפה בקפטריה.
הוא הדביק לי נשיקה ארוכה " אני אוהב אותך"

הדמעות זלגו מעצמן,אני נראת כלכך מאושרת כאן,קמתי מהמיטה לכיון הדלת וראיתי אותו שם יושב עם רגליים פסוקות וראשו קבור בן ידיו.
"כריס" אמרתי שנגעתי בו.
הוא הסתכל אלי "נזכרת?" עיניו היו נוצצות.
"ממ לא" לחשתי.
חיוכו ירד בשנייה ונוצר על פניו מבט עצוב. "בא לך לבוא סיבוב לבחוץ?" שאלתי והוא הנהנן.
ישבנו בשולחן שיש ליד הדשא והדלקתי סיגריה.
"כמה זמן אנחנו ביחד?"
"שלוש וחצי שנים"
"כמה זמן אנחנו נשואים?"
"אנחנו מאורסים,התארסנו לפני שבוע" הוא אמר בלע את רוקו והמשיך "בדרך לבית המלון מהמסעדה עברנו תאונה" הוא השפיל את ראשו.
"איך?"
"היית כלכך מאושרת והסתכלת על הטבעת..ונישקת אותי, ולא ראיתי את הכביש ופגעתי בתמרור"
"אבל את לא אשמה,אם את חושבת ככה"הוא ניסה לחייך וחייכתי אליו.
"שכבנו?" שאלתי.
"מממ כן" הוא ציחקק.
הסתכלתי אליו,הוא בהחלט נראה הטעם שלי,שיער שחור,עיניים כחולות,גוף מדהים.
הסתכלתי אל חולצת הטריקו השחורה שהוא לבד וממנה בלטו השירירם שלו.
"אתה מתאמן?"שאלתי אותו.
"הייתי עד שאת אמרת לי להפסיק כי לא אהבת שאני חוזר מזיע" הוא צחק וצחקתי ביחד איתו.
"למה את ריילי אני זוכרת ואותך וחבר שלה לא" שאלתי אבל זה היה נשמע כאילו שאלתי את עצמי,הוא השפיל את מבטו.
ישבנו כמה דקות בשקט עד שברמקולים קולה של אישה מבוגרת נשמעה "שעות הביקור הסתיימו,על החולים לחזור שוב למבנה".
"תודה.. על שסיפרת לי קצת עלינו"חייכתי אליו.
"מתי שתרצי"הוא נתן לי נשיקה בלחי בעצב והלך.

*פלאשבק*

"את בטוחה?" הוא שאל אותי
"הכי שבעולם"נאנחתי והמשכתי להוריד לו את החולצה.
–
"היה לי מושלם בייב"הוא אמר וחיבק אותי.
"אני בחיים לא אשכח את זה"חייכתי.

*סוף פלאשבק*

קמתי והתנשפתי לחצתי על לחצן המצוקה והדוקטור ניצב לידי.
"אנה?מה קרה?" הוא שאל ובדק לי את היד את הראש.
"היה לי חלום שאני חושבת שהוא אמיתי"
הוא חייך אלי "לא חשבתי שזה יקרה כלכך מהר את נזכרת" .

^*^ ימי התיכון –

"אנהה" שמעתי את קולו של שון צועק לי מהמסדרון.
הוא בא אלי "זה רציני בניכם?" הוא שאל.
"הכי רציני שבעולם"סיננתי והמשכתי ללכת.
הוא תפס את ידי בחוקה "לא נראה לי"הוא חייך חיוך ממזרי והלך.