אהבת נעורים הא? פרק 11

אני וכריס שכבנו בחדר שלי מסתכלים לתקרה, ראשי היה מונח על חזהו והיד שלו מלטפת את שערי "בייב?" קמתי והתיישבתי "אה אהובתי?" הוא חייך אלי.
"אני מצטערת"
"אין על מה אני מבין אותך לגמרי" עדיין החיוך היה מונח על פרצופו.
"אולי אני ישמע קצת מגעילה אבל איך היה בלעדיי כל הזמן הזה?" הסתכלתי עליו.

נקודת מבט כריס –

עייניה הירוקות והגדולות הסתכלו עלי,היא נשכה את שפתייה "אני הרגשתי שחלק מחייים שלי נעלם".
היא חייכה והשפילה את ראשה, דמעה חמימה נפלה על החזה שלי.
"זה קצת הזכיר לי את הפרידה שלנו בתיכון" אמרתי והיא הסתכלה בלי הבנה.
"אני מניח שלא נזכרת בזה?" שאלתי.
"נפרדנו פעם?נזכרתי רק בדברים הטובים שהיו לנו ושהיית אצלי בבית והצעת לי לצאת איתך" היא הסתכלה עלי.
והתחלתי לספר לה.

פלאשבק-

ישבתי על הדשא עם חברי וראיתי את אנה הולכת היא באה "אהובי",היא נתנה לי נשיקה חטופה ואמרה שהיא צריכה ללכת.
ראיתי אותה יושבת אם ריילי עד ששון בא והתחיל לדבר איתן הוא דיבר אם אנה כי ריילי הייתה בטלפון ואז הוא נישק אותה לא ראיתי את אנה מתנגדת הבאתי לו מכות ואמרתי לה זה נגמר.
היא הסתכלה עלי והתחילה לבכות.
היא רצה משם וחזרתי לחברים שלי.

"אחי מצטער" ניחמו אותי כמה חברים ואני ניסיתי להראות אדיש שזה לא אכפת לי.
"זה בסדר אחי "

אחרי חודש וחצי-

ישבתי בחדר,מסתכל בהודעות ראיתי שאנה הייתה מחוברת ב19:00 והשעה הייתה כבר 23:25.
שמעתי דפיקות בדלת גל אלכוהול עבר וראיתי את אנה בוכה. האיפור השחור שלה נמרח ועיניה הירוקות נצצו.
היא לבשה גינס קרעים שחור וחולצה לבנה מקושקשת.
'אתה יודע אדון כריס?אתה חתיכת בן זונה' היא צחקה ובכתה 'לך מותר הכל ואני מאמינה לך אבל שקרה משהו אתה לא מאמין' כאן היא הפסיקה לצחוק 'אתה בן אדם רע' היא בכתה הכנסתי אותה לאמבטיה ושמתי חולה שלי ומכנס קצר אחרי כמה דקות הדלת נפתחה יצאתי מהחדר והיא נשכבה ונרדמה.
נכנסתי למיטה ונרדמתי.
השעה הייהתה 12:00 שקמתי ואנה כבר לא הייתה.
לא ראיתי אותה בבית ספר בשאר הימים ואת שון העיפו מפה,או שהוא עף לבד מהמכות שהבאתי לו.

אחרי שבוע-

"אני רוצה למועדון" יללתי כמו ילד קטן לדיימון.
"אחי נו" הוא המשיך לשחק במחשב.
"עכשיו תתארגן הולכים אני באה לאסוף אותך עוד רבע שעה כדי לך להתארגן או שתבוא בפיגמה לשם" אמרתי והלכתי.
–
הגענו לשם וישר הלכתי לברמן ' וודקה רדבול כפול' אמרתי ודיימון הנהנן.
ראיתי מישהי רוקדת ברחבה ונצמד אליה מישהו חייכתי לעצמי. פרוצה.
רגע?הסתובבתי אנההה? נדחפתי בין כל האנשים הוצאתי אותה לבחוץ.

"מה פאקינג נראלך?" היא שאלה.
"מה נראלי? תסתכלי איך את רוקדת" אמרתי לה בכעס.
"סליחה?מי אתה שתחליט עלי הא? אתה זה שנפרד ממני,אין לך שום זכות" היא עצרה.
"איך יש לך אומץ בכלל" היא השפילה את מבטה ונשכה את שפתיה.
הדבקתי אותה לקיר בחוזק " אל תנשכי את השפתיים שלך".
"אתה לא תגיד לי מה לעשות" היא אמרה.
"איך היית מסוגלת לא לעצור אותו את היחידה שאהבתי את בגדת בי"נהמתי עליה.
"אתה לא מקשיב הוא נישק אותי ואני באתי להדוף אותו אבל עם מהירות כמו שלך לפני שהצלחתי כבר העפת אותו לרצפה,במקום לקשיב לי שכבר חודשיים אני בקושי לא יוצאת חוץ מפעמיים למועדונים כי כן אני מנסה לשכוח אותך,אני מנסה למצוא מישהו שיעביר לי את הרגשה המחורבנת הזאת אתה כל הזמן נמצא שם כדי להזכיר לי אותך,אתה אדיוט כריס"היא צעק עלי.
הסתכלתי עליה ונישקתי אותה.
נשיקה שכל רגש שהיה לי אליה חזרה כל כעס ועצב שהיה לי אליה נעלם.
שהתנתקנו "תפסיק להסתים אותי בנשיקה"היא נשכבה את שפתיה.
"תפסיקי לשגע אותי ואני לא יעשה את זה" אמרתי לה והתנשקנו.

סוף פלאשבק.

"וואוווו"היא צחקה "אז בסופו של דבר אנחנו חוזרים כל הזמן" היא המשיכה לצחוק וחייכתי אליה.
"אבל יצאת אדיוט"היא הסתכלה עלי בכעס "חודשיים בכיתי בגללך" היא הצביעה עלי עם אצבע מאשימה.
"לא ידעתי"
"טוב"
"אה עכשיו את כועסת עלי על זה?"
"מממ אם יהיה סיבוב שני אז לא, אם לא אז כן" היא חייכה חיוך משועשע ודחפתי אותה למיטה שאני מעליה.
היא נשכה לי את תנוך האוזן ונאנחה חדרתי לתוכה שאני שומע את שמי יוצא מפיה.