אהבת ילדות פרק 17 פרק אחרון

בנות כדי שתבינו את הפרק ממש טוב שאתם קוראות אותו אתן מוזמנות לשים את השיר "אהבת ילדות" של אייל גולן.
"יש לי משהו להביא לך" אמר והוציא מכתב "אני בחדר" ויצא על המכתב היה כתוב "לבתאל שלי" ישר זיהתי שזה הכתב של אושרי פתחתי את המכתב והדמעות התחילות לעלות "אהובה שליי.".
"אהובה שלי,יפה שלי,חיים שלי בקיצור בתאל שלי
מי היה מאמין שאני אושרי אוחיון ישב ויכתוב לך מכתב אבל זה כנראה ההזדמנות האחרונה שלי להחזיר אותך אלי.אני יודע שטעיתי לא פעם ולא פעמיים בקשר שלנו ובמילים שאמרתי אבל לעולם לעולם לא ויתרתי עלייך ואני גם לא רוצה לוותר. אני נזכר בתקופה שהיינו ביחד בכל הדברים הקטנים בנשיקה הראשונה,בטיול הראשון עם כולם ובעצם הרגשנו הכי לבד והכי כיף,פעם ראשונה שאכלנו אחד אצל השני בתור זוג כל הדברים האלה שאני יודע שאני לא יוכל לחוות אותם עם מישהי אחרת כמו איתך.איזה חברה תישב איתי ותראה משחק כדורגל ותהנה מזה ולא תפריע ותבין אותי,מי תדאג לי כל יום בעבודה אם אכלתי ואם אני עייף ואם לבוא להיות איתי קצת?.בפעם האחרונה שעזבת הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה שאת חוזרת אני גם מחזיר אותך אלי ועושה אותך הכי מאושרת שאפשר.מצידי להתרחק מהשכונה ומכולם להיות פה בישראל שם באנגליה ואפילו באלסקה העיקרה שזה איתך והעיקר שזה אני ואת,יפה שלי תזכרי במילים שלנו ברגעים הקטנים,בדברים שהם רק שלי ושלך ותביני כמה אנחנו מיוחדים ביחד.את המכתב הזה את קוראת עכשיו וכמו שאני מכיר אותך את עם דמעות,הדלת אצלי תמיד תיהיה פתוחה בפנייך הלב שלי שייך לך,אני אוהב אותך בתאל ומקווה שאי פעם תסלחי לי אושרי".
"נ.ב יש במעטפה דיסק תשמעי אותו ותביני מי את בשבילי ובמיוחד את שיר מספר 8 המספר שאת כ"כ אוהבת "אהבת ילדות."

"את הכאב תחליף שמחה
את הדמעה יחליף חיוך
תמיד אזכור שעות יפות איתך
עיזבי את הצער שבלב כי רק אותך אני אוהב
תמיד אזכור ולא אשכח אותך"

שמעתי את השיר הקשבתי לכל מילה ומילה ולא הפסקתי לבכות הכנסתי את הדיסק לתוך המחשב שמתי אוזניות הנחתי את הראש על השידה ונתתי לשירים לקחת אותי להיזכר ברגעים שלנו.להופעות של זמרים ששיכנעתי אותו לבוא איתי לשלמה ארצי והוא לא אהב,שהיינו מבריזים ביחד,אילת,צפון שהוא היה משחק והייתי באה לראות אותו,שהוא רב בגללי מכות.לא ידעתי איך אני עושה את זה איך אני מוותרת על דבר כזה בגלל הבטחה שהוא הבטיח"נו מאמי אבל בוא נלך לשלמה ארצי למה אתה לא רוצה?" "בתאל אין לי מה לחפש שם בחייאת" "נו אבל כולם באים אפילו שלומי חבר שלך" "שייהנו" "תזכור אתה נותן לי ללכת לבד בלי בן זוג" "אני יחכה לך אחרי ההופעה מבטיח" "טוב מאמי" "הוא לא בא?" "לא" אמרתי והתעצבנתי הגענו למתחם של ההופעה ומישהו בא וכיסה לי את העיניים "אמאלה שלומי דניאלה לינוי" ואני שומעת אותם צוחקים "נראה לך שאני יתן לך ללכת להופעה של שלמה ארצי לבד ולתת לך להרגיש ככה" "מאמממיי אין כמוך בעולם" "אל תשכחי שבוע הבא את באה איתי למשחק של בית"ר נגד הפועל" "מבטיחה" .אחרי בערך חצי שעה ששמעתי את כל הדיסק קמתי וראיתי שקיבלתי הודעה בפלאפון מאיתי "בולי את ערה?" "כן מאמי למה?" "אני מתחת לבית שלך תרדי רגע" שמתי עלי נעליים ויצאתי למטה איתי היה שם "תיתיי" "חיים שלי" והבאתי לו נשיקה בלחי וחיבוק "משהו דחוף" "בואי נעשה סיבוב רציתי להיפרד ממך" "סבבה מאמי". אני ואיתי הלכנו בכל השכונה עשינו סיבוב כל מקום הזכיר לי אותו,התיישבנו על ספסל "שוב פעם את עוזבת אותי אה" איתי הסתכל עלי והייתי עם דמעות "אני לא יכולה יותר איתי אני נשבעת לך נמאס לי אני מטמוטטת" נשברתי לו שם בכיתי עליו והוא פשוט חיבק אותי כמו שרק איתי תיתי שלי יודע "אני לא יכול לראות אותכם ככה במצב הזה לא אותך ולא אותו" "תעזור לי" "אני רק יכול להגיד לך שאין לך לאן לברוח את לא צריכה לטוס לשם ולדעת שאת אוהבת אותו וסתם להתייסר שם והוא פה התייסר יש מכשולים בחיים ובאהבה ואתם צריכים לעבור אותם יש לכם אהבה אמיתית גדולה מדהימה אל תוותרו עליה,איפה עוד תמצאי מישהו שיואהב אותך כמוהו?שיעשה בשבילך הכל..או רק שמע שאת בוכה וישר הוא רץ אלייך לא היה לו אכפת מכלום,בחיים הוא לא יתן שיקרה לך משהו רע,ומי בכלל יעיז להתעסק איתך? אני מבטיח לך בתאל שאף גבר לא יתן ולא נתן לך מה שאושרי עשה ויעשה בשבילך.זה שהוא אמר מילים זה רק מתסכול אבל תביני אותו." "אז מה אני אמורה לעשות?" "מרוקאית קטנה שלי שימי את הגאווה שלך בצד ותני ללב להוביל אותך ואני מבטיח לך שתלכי בדרך הנכונה." "כמה שאני אוהבת אותך וכמה שאתה תחסר לי אתה אפילו לא מבין".אני ואיתי התקדמנו לבית ושהגעתי כל החברים והחברות היו שם עשו לי מסיבת פרידה ורק אושרי לא היה שם ה' כמה הוא חסר לי אחרי שעה של צחוקים,בכי,ריגושים,והנאות הסתכלתי על כולם אני באמת רוצה לוותר על זה? אני באמת מוכנה לוותר על אושרי שאני יודעת שהוא לא מוותר עליי? לקראת 2 כולם הלכו עזרתי לשרה ורועי לארגן ועליתי לחדר קיבלתי הודעה "אפשר לפחות להיפרד ממך?" זה היה הוא "איפה אתה?" "ליד הבית שלך" "כן בוא נישב בגינה" הייתי עם פיג'מה בדיוק כמו פעם שעברה ממש דה זה וו אמרתי לשרה ורועי שאני יושבת איתו בחוץ ואני תכף יבוא.אושרי נכנס לגינה וחיבק אותי החזרתי לו חיבוק כמה התגעגעתי לריח שלו,לזה שהוא עוטף אותי בחיבוק,פשוט אליו. "למה לא באת עם כולם?" "תסכימי איתי שאני זה לא כולם ואנחנו צריכים להיפרד לבד" "צודק" התיישבנו בנדנדה שקטים וכמה שהשקט הזה דיבר רק ה' יודע. "אני מצטערת שהייתי איתך קשה" "אין לך על מה" "בטח שיש לי אני לא הערכתי נכון את האהבה שלך אלי ורק שתדע שבשבועיים האחרונים בפעמיים המועטות שדיברנו זה היה רק מתוך גאווה" "חחח את לא צריכה להגיד לי אני מכיר אותך" "אושריי..רק תדע שבחיים אני לא יואהב מישהו כמוך ותמיד אבל תמיד תישאר חלק ממני ותיהיה בלב שלי" "אל תגידי את זה..אני לא יודע מה יהיה עם יהיה לך שם מישהו אחר תישארי בתאל בואי נלך מכאן ניתן לנו עוד הזדמנות נגבור על הכל הרי אין כמו אהבה" הוא עמד מולי והחזיק לי את הידיים "זה חזק ממני אושרי זה הגאווה שלי תבין אותי אני אוהבת אותך אין לי מה לשקר אבל אני מפחדת שעוד פעם מישהו יבוא וזה יקרה אותו סיפור" "איך את תמיד היית אומרת לי "מול אריות אני מוכנה להילחם בשבילך" רק עכשיו אני מבין את המשפט הזה את המשמעות שלו ולהגיד לך שגם אני מוכן להיות איתך במלחמה הזאת על אהבה כזאת." "אני צריכה להתרחק את הזמן שלי אל תקשה עלי בבקשה ממך,נמאס לי כל הזמן להוריד בגללך דמעות,נמאס לי שכל הזמן מנסים לחבל לנו בקשר לפעמיים פשוט בא לי לחזור להיות הידידה הכי טובה שלך בכיתה ט' ולא מעבר" ראיתי איך הוא המום בהלם "אם זה ככה מה שיש לי לאחל לך זה נסיעה טובה ולילה טוב" אמר ויצא מהחצר. עליתי לחדר בידיעה שאני מוכנה לוותר על האהבה שלי וככה לתת לו ללכת,למה קשה לי לסלוח לו?,למה כל הזמן שאנחנו בריב אני לא נותנת לרגשות שלי לצאת החוצה ומדברת מתוך הגאווה?ולמה כל פעם שאנחנו ביחד מחליטים להרוס לנו את זה?!? ככה נרדמתי עם מלא מחשבות שאלות ואף תשובה אחת אין לי עליה.
קמתי בבוקר עשיתי שעון מעורר ל7 רציתי להספיק הכל נכנסתי להתקלח יצאתי אחרי חצי שעה לבשתי ג'ינס סקיני כהה עם גופיה לבנה ונעל פלטרופמה גבוה שמתי את התכשיטים שלי,עגילי פנינה,שרשרת עם השם שאליה מחוברת חמסה בזהב,2 צמידים מרוקאים,שעון,וביד של השעון שמתי גם את הצמיד שאושרי קנה לי בושם,התאפרתי הסתכלתי על המזוודות שעומדות בצד כבר מוכנות וירדתי למטה.שרה שמה שירים של אייל גולן והעירה את כל הבית "בוקר טוב" אמרתי ונישקתי אותה "למה קמת ככה מוקדם?" "סתם אני רוצה לנצל את השעות האחרונות כאן."אחרי 20 דקות הבנים ירדו אפילו נוי קיבל אפטר,על השולחן אוכל הייתה מונחת ארוחת בוקר מדהימה סלט ירקות,סלט טונה,אבוקדו,ביצים,חביתות,מעדנים בורקסים פשוט מכל הטוב שקיים התיישבנו לאכול העברנו את הארוחה בצחוקים ובכיף אחרי 40 דקות שסיימנו לאכול "כמה אני אתגעגע לפינוקים ולאוכל שלך שרוש" "כפרה עליק תישארי פה כל היום אני יפנק אותך" "חחח בגלל זה היא מפונקת תראי כמה את סיגי ויאיר מפנקים אותה" אמר נוי "יא קנאי גם אתה מפנק אותי אל תתלוננן" "כן כפרה אבל אני לא אומר לך מה את רוצה לאכול ומכין במיוחד בשבילך" "חחח אתה עוד תגעגע לימים האלה מבטיחה" "אני יודע אני יודע" אמר וחיבק אותי.עזרנו לשרה לפנות את השולחן ולסדר "אני יוצאת קצת לבחוץ תוך שעה אני כאן וניצא לשדה" "לא לאחר" אמר לי אבי ויצאתי. יצאתי מהבית והסתכלתי טוב טוב על השכונה שלי על המקום שגדלתי בו וטיפחו אותי והעברתי בו הכל,כל מקום וכל דרך אני מכירה כאן את כל האנשים טיילתי לי ראיתי את השכנים וכולם אמרו שהם כבר עכשיו מתגעגעים ושאני ימסור לליאל שהוא הגאווה של השכונה ושכמובן אני לא אשכח אותך ולא ישכח לבוא לבקר.כמה אני אתגעגע לחמימות הזאת,לכל האהבה שמרעיפים עלי,פשוט להיות הנסיכה של השכונה כמו תמיד.הגעתי לפארק שלנו הפארק שחוויתי בו הכל,צחוק,בכי,אכזבה,הצלחה,אהבה ראשונה,נשיקה ראשונה פשוט הכל התיישבתי על הספסל שלנו עדיין חרוט עליו ב+א=אהבה לנצח מסוף כיתה ט' העברתי על זה אם האצבע,כמה אני מתגעגעת אליו הפארק היה כ"כ רגוע ושלו הורים עם ילדים קטנים מטיילים פה איזה הבדל בין היום ללילה.ישבתי שם איזה רבע שעה שאני נזכרת בכל מיני חוויות והדמעות לא מפסיקות לרדת "ידעתי שתהיי כאן" "קוביקו" אמרתי וניגבתי את הדמעות,הוא הושיט לי יד לחיבוק קמתי וחיבקתי אותו חיבוק כ"כ גדול "דיי נסיכה אל תבכי תירגעי" אני וקובי התיישבנו על הספסל "למה את מביאה את עצמך למצב הזה?" "אני מביאה את עצמי למצב הזה?" וגיחכתי "את יודעת משהו אני מכיר אותך מגיל מאוד קטן ההורים שלך הם כמו הורים שניים שלי כמה הם עזרו לי והצילו אותי והיום בזכותם אני מי שאני..איפה בתאל הלוחמת שלא הייתה שמה על אף אחד שלא הייתה מרימה ידיים ונשארת פה כדי להילחם על מה ששייך לה ולכבוש את כולם עם האופי והיופי המדהימים שלך" "להישאר,להילחם? על מי ובשביל מי הוא זה שויתר עלי קובי,תן לי לחזור למקום שלי להורים שלי לקחת פסק זמן מכל מה שהולך בשכונה הזאת זה גדול עלי" "ויתר?תקשיבי אני יודע מי זה אושרי מאז שאת והוא יצאתם שהייתם רבים למי הוא היה בא לבכות ולהוציא עצבים אצל מי הוא היה נשבר ובורח מכולם וגם עכשיו במיוחד בתקופה האחרונה בחיים לא ראיתי אותו ככה את אפילו לא מבינה מי את בשבילו ומה את החיים שלו ואני שם לך את המילה שלי הוא יתן רק בשביל שתחייכי,המקום שלך זה כאן באנגליה איפה תמצאי את החום והאהבה שאת מקבלת,פה כולם מכבדים אותך שם מי יכבד אותך חוץ מאבא ואמא מי ידאג לך חוץ מהם את הפרח של השכונה כאן אתם הזוג שלנו איך תמיד שהייתם נפרדים הייתם שניכם שומעים את השיר הזה "אהבת ילדות",את לא מבינה כמה אנשים פה אוהבים אותך ואותו נראה לי ביום שאת תהיי בשמלת כלה אין מישהו שלא יהיה מאושר אין לך לאן לנסוע שם והלשתקע,את רוצה ללכת לבקר את ההורים סבבה אבל עד שתתגייסי להישאר שם זה לא בשבילך" "אז למה קובי למה הוא פחד להילחם בבנדוד שלו הזה למה בגלל מילה קטנה הוא התערער" "את אוהבת אותו נכון?" "הכי בעולם" "את לא צריכה יותר מזה כלום תישארי כאן ואוהבו כמו שרק אתם יודעים ותפריחו את האהבה הזאת אם את אומרת לי שיש לך למה לנסוע ויהיה לך שם טוב אני האחרון שיעצור בעדך" "אתה יודע איפה הוא?" "תנגבי את הדמעות ובואי" יצאנו מהפארק ונכנסו לאוטו שלו אחרי 20 דקות הגענו לחוף הים "יאללה נסיכה תחזרו כמו שכולם רוצים לראות אותכם" "תודה קוביקו על הכל..ואתה יכול להודיע לרועי ושרה שאני התעכב ויכול להיות שגם הטיסה שלי תתעכב ביום" "מה?טיסה?" "אתה תבין אחרי זה" נתתי לקובי נשיקה וחיבוק כיבתי את הפלאפון שלי והתקדמתי לכיוון החוף מרחוק ראיתי אותו יושב על כיסא מול הים עם הכובע המיוחד שיש רק לו והישיבה שרק בזכותה אני מזהה אותו "מי זה?" שאל אחרי ששמתי את הידיים על העיינים שלו לא עניתי הוא נגע לי ביד והוריד ממני את הידיים שלו והסתובב אלי "אבלל.." הוא קם ונעמד מולי "פשוט תשתוק ונישקתי אותו נשיקה שאמרה והוציאה את הכל,את כל הגעגוע,האהבה הגדולה,ובמיוחד עד שנינו אושרי החזיק לי בשיער "אני לא מאמין" צחקתי "את לא אמורה להיות בכיוון" "איך הולך המשפט אנחנו מתכננים תוכניות ואלוהים מכוון אחרת" "אני אוהב אותך אלוהים תודה" אושרי צעק והרים אותי על הידיים תוריד אותי יא לא נורמלי ותירגע בוא נישב" היה כיסא אחד אושרי ישב והתיישבתי עליו "אתה יודע שאתה חייב לקובי הרבה?" "איזה גדול הוא ענק..אני יודע ואני גם חייב לך אני מבטיח לך שזאת הפעם האחרונה שאנחנו נפרדים ולא משנה בגלל מי רק אבל רק המוות יפריד אותי ממך" צחקתי כ"כ התגעגעתי אליו "הופהה" אמר "מה קרה?" "שמת את הצמיד שקניתי לך" "היום פעם ראשונה" "מאז שהבאת לי את הצמיד והשרשרת הם לא יורדים ממני" "טוב יאללה קום קום מחכים לי ודואגים אפילו כיבתי את הפלאפון בשבילך" התקדמתי לכיוון היציאה ואושרי בא מאחורי מחבק אותי רק תדעי דבר אחד "מול אריות אני מוכן להילחם למענך" "חחחייים שללי" הסתובבתי אליו והתנשקנו.
אחרי 5 דקות עלינו על מונית בדך לבית שלי כל הדרך שמתי את היד שלי בתוך היד שלו באמת זה קרה במקום להיות בשדה אני פה איתו נמצאת עם הבנאדם שאני כ"כ אוהבת אחרי 20 דקות הגענו לבית שלי אושרי שילם לנהג ויצאנו ראיתי את האוטו של קובי שם נרגעתי טיפה פחדתי להיכנס,פתחתי את הדלת וראיתי שם את כולם אני ואושרי עמדנו בהלם אפילו המשפחה שלו הייתה "בואי הנה משוגעת פעם אחרונה שאת מכבה את הפלאפון" אמרה לי שרה וחיבקה אותי "מה כולם עושים פה?" שאלתי "באו להיפרד אבל למישהי פה היה תוכניות אחרות" "הכל באשמת קובי" אמרתי ורצתי ליד אושרי "תראה איך הם כועסים עלי בגללך" אמרתי לו בלחש והוא התפוצץ מצחוק "מה אתה צוחק יא יצור" צעקתי עליו וכולם הסתכלו "אין אין אני פשוט אוהב אותך" "אתה מפחיד אותי עזוב אני לא מכירה אותך" והלכתי ליד רועי "גם אני אוהב אותך" אמר רועי "גם אני אוהבת אותך" "פעם הבאה לא עושים דבר כזה למה הוא שווה את זה" "אמר וקרץ לאושרי שבא ולחץ לו יד. אחרי שכולם התפזרו ודיברתי עם ההורים ואמרתי להם שאני יגיע מחר עליתי עם אושרי לחדר "למה את לא פורקת את המזוודות" "כי אני טסה מחר" "מה זאת אומרת" שאל "אנחנו טסים מחר לביקור אצל ההורים שלי באנגליה" "אנחנו?ממתי זה נהפך להיות אנחנו" "מהרגע שנכנסו לבית ואמא שלך אמרה לי שאנחנו צריכים להתרחק מכאן קצת ולהיות לבד בלי שאף אחד יכיר אותנו והם קנו לך גם כרטיס טיסה" אושרי היה בהלם ואחרי כמה דקות יצאנו לבית שלו הקפצתי אותו "תעבור לקובי רגע" ואושרי החנה את האוטו ירדנו במרכז הלכנו יד ביד אמרנו שלום לכולם ונכנסו לחנות של קובי "הזוג האהוב עלי" אמר "תודה על הכל באמת שאתה מלך" "בכיף כפרה" אמר קובי "ואתה שמור עליה למה עוד פעם אחת ואני כבר יראה לך מזה" אמר לאושרי אושרי חיבק אותו נפרדנו מקובי לשלום ויצאנו. "אז מחר ב11 בשדה אמרתי לו" "מחר ב11 בשדה אמר" נתן לי נשיקת פרידה ונסעתי לכיוון הבית.
"אז מה חודש בלעדייך" אמר לי רועי שהיינו בשדה לפני שאני ואושרי יצאנו לכיוון הדרכונים "אמא כמה אני אתגעגע אלייך ואל ההצקות שלך","תשמור לי עליה" אמרה שרה וישר בכתה חיבקנו אותה נפרדנו לכולם לשלום ויצאנו לדרכנו. אחרי כמה דקות "תסתכלי אחורה" אמר לי אושרי "הסתובבתי" ועל השלט היה רשום "בשבילי את השער לגן עדן"."אני אוהבת אותך גבר שלי" ונישקתי אותו.
הסוף.