אהבת ילדות עונה 2 פרק 3

בבוקר נוי בא להעיר אותי אמר לי להתארגן ושאני והוא יוצאים לאכול.קמתי התקלחתי התארגנתי לבשתי שמלה פסים כחול לבן עם סנדל כסוף האיפור הרגיל לקחתי תיק ואני ונוי יצאנו הגענו לבית קפה הזמנו טוסט וסלט. "את מאמינה בתאלי שאנחנו כאן?" "לא ממש לא" "תקשיבי יפה שלי..מאז ומתמיד היית כמו אחותי הקטנה האחות הזאת שאין לי היית הילדה שאין לההורים שלי הנסיכה שלהם ושחזרת לגור איתנו למרות שהייתי בצבא ולא התראנו כ"כ הרבה הקשר שלנו נהיה ממש טוב יותר ממה שהיה ואני רוצה שתדעי שכאן באילת זה רק אני ואת אז לא משנה מה יקרה ולמרות שיש את אושרי וכולם אל תצפי שהכל יהיה כמו בבית בשכונה ושלא משנה מה יהיה אני ואת כאן זה אחד אף אחד לא התקרב אלייך אפילו לא חברים שלי ואת צריכה את השקט שלך שלפני הצבא".ממש התרגשתי ממה שנוי אמר לי בדרך כלל הוא בנאדם סגור הוא לא מדבר ככה אף פעם ועכשיו הוא באמת נפתח "אני יודעת נויוש אתה ורועי האחים הגדולים שאין לי תמיד הייתם תמיד תהיו מילה שלכם בשבילי זה עולם ומלואו ואני יודעת שדחפתם אותי לבוא לכאן כי אני רגילה לקבל הכל אני רגילה שתמיד מפנקים אותי ואני לא צריכה לעשות כלום ואתם רוצים לשמור עלי מפני הצבא ולהכין אותי ושאני צריכה וחייבת את המעבר הזה בשביל עצמי כמו שאני ורועי היינו בבית כשאתה היית בצבא ככה זה יהיה פה איתי ואיתך ולא משנה מה יקרה תמיד אני יהיה איתך פה מכולם אתה זה המשפחה האמיתית היחידה שלי כמו שאמרת שלא תתן לאף אחד לפגוע בי ככה גם אני לא יתן שמישהו יפגע בך" אמרתי לו נוי קם וחיבק אותי "כמה את מיוחדת אין לך מושג" אמר לי האוכל הגיע ישבנו וצחקנו דיברנו גם עם רועי ושרה להגיד להם שהכל בסדר.אחרי שעה היה לי טלפון כמובן שזה היה אושרי עניתי "איפפה אתת?" צעק "בוקר טוב חיים שלי מה נשמע מה קורה? שחכת מזה אדון אושרי" "לא שחכתי אבל הגיוני שאני יודע שהלכתי לישון איתך וכל הלילה אני מחבק אותך ובבוקר אני קם עם כרית" אמר ואני ונוי נקרענו מצחוק "תירגע מאמי אני עם נוי יצאנו לאכול עוד מעט נחזור לבית" "טוב יפה שלי אבל פעם הבאה תעירי אותי תגידי לי שאת הולכת אל תיגרמי לי להשתגע על הבוקר" "טוב נסיך שלי אני ידבר איתך כבר "טוב אהובה שלי תהני שמרי על עצמך דברי איתי שאת מסיימת" אני ואושרי ניתקנו את השיחה "הוא באמת אוהב אותך בתאלי יש לכם אהבה מיוחדת" "אני יודעת אני מקווה שזה יהיה ככה לתמיד בע"ה." אחרי 40 דקות שעה אני ונוי יצאנו חזרנו לבית כולם היו ערים אושרי ישב בשולחן אכל באתי לחבק אותו "אין אין חיבוק" "חחחח נו מאמי אבל הלכתי עם נוי" "תמיד חשבתי שדודים שלך לא נורמלים היום אני מבין שזה תורשתי" "חחחח ידוע שאני הכי משוגעת מבנינו,אני מבטיחה לפצות אותך" חיבקתי אותו חזק ולא הרפתי עד שהוא החזיר לי חיבוק "או עכשיו זה בוקר טוב ונתתי לו נשיקה קטנה" "אני מצפה לפיצוי הולם גברת סוויסה/אוחיון" אמר והלכתי להביא לי לשתות,נוי בדיוק בא "ככה לקחת לי אותה בבוקר" אמר לו אושרי "אתה יודע אדון אושרי אני צריך פה ושם זמן איכות עם אחותי לדעת שהכל בסדר" "מזל שזה אתה ולא מישהו אחר למה אחרת לא היה בתאל" "אני איתך אחי" אמר לו נוי,"יפה יפה עושים עלי יד אחת חוצפנים" אמרתי והם צחקו "יאללה אני ואדם זזים לבר לראות שהכל בסדר ואם מוטי צריך עזרה" "מתי הפתיחה?" שאלתי את נוי "בערך עוד שבוע שבוע וחצי" נוי נישק לי על הראש ויצא ואני הלכתי לסלון לשבת קצת עם הבנות "יא משוגעת את לא מבינה איך הוא נלחץ חשב חטפו אותך" אמרה לי דני ואני צחקתי "חחחח שרופה על הגבר שלי" אמרתי להן "תגידי בתאלי את מתכננת לעבוד בבר או לחפש משהו אחר" "את האמת שאין לי מושג אחותי כי את יודעת אני לא כזה מבינה גדולה בשתייה ומה לי ולמלצרות ברור שאם מוטי יצטרך אני יבוא ויעזור אבל נראה לי אני יחפש לי איזה עבודה משרדית או משהו" "טוב יאללה בנות אנחנו באילת ואפילו את הים לא ניצלנו 20 דקות כולן מוכנות" אמרה שיר וכול אחת עלתה להתארגן,אחרי 25 דקות יצאנו לים הלכנו ברגל איזה רבע שעה הליכה הגענו לחוף התמקמנו לנו "איך אני אוהבת שמש" צעקתי לבנות עשינו תמונות והעלנו לפייס והתגובות על כמה מתגעגעים אלינו ואנחנו חסרים לא איחרו להגיע,אני והדר ישבנו על שפת הים שהמים נוגעים ולא נוגעים בך והתחלנו בשחנ"ש (שיחת נפש) "איך עם שלומי?"שאלתי אותה "הוא מדהים בתאלי באמת אני גם חושבת שהריב שהיה לנו עוד יותר תרם כי אנחנו לומדים אחד מהשני המון ואחד את השני אני שמחה שהוא איתי אבל יש לי פחד כי זה אילת" "אל תדאגי יפה שלי מה שצריך לקרות יקרה וזה שלומי גם אם הוא ירצה אי פעם להיפרד ממך הוא יעשה את זה בדרך הכי יפה כדי שאת לא תיפגעי ולא כלום" "חיים שלי את" אמרה ונכנסו עוד קצת למים טיפה יותר עמוק "ואיזה פיצוי את מתכננת לאדון אושרי" שאלה "חחחח את האמת אין לי מושג נראה לי איזה יום פינוק פה באחת הבתי מלון זה אילת לאן כבר יש לנו ללכת "אפשר להגיד לך משהו בתאלי ואל תעלבי?" שאלה "ברור חיים שלי" אמרתי "אני חושבת שלא משנה אם כמה גברים את תהי אושרי זה הגבר שלך וזה לא משנה עם כמה בנות הוא יהיה את האישה שלו" שמחתי שהיא אמרה את זה כמה כיף שרואים את זה מהצד אני והדר חזרנו לבנות רצינו טיפה להשתזף וראינו חבורת גברים לידם "כן גברת לינוי מי אלה" לחשתי לה באוזן "סתם באו להתיישב לידנו" אמרה "סבבה" אמרתי הבנות ישבו דיברו איתם והלכתי לצד להתקשר לאושרי "חיים שלי מה איתך? שאלתי שהוא ענה "טוב יפה שלי איך בים? "סבבה החברה שלך מתה על השמש" "חחח ידוע העניין רק תיזהרי ותשמרי על עצמך" "ברור חיים שלי,עוד כמה זמן אתה בבית?" "לא יודע חצי שעה 40 דקות,אני מקווה שאין שטיות בים" הייתי חייבת להתגרות בו טיפה "בטח שכן אנחנו יושבות עם כמה בנים שהבנות הכירו" "וואלה,יפה לך אז בשביל מה את מתקשרת אלי" "כדי להגיד לך שהם מעיינים לי תזרת הקטנה של האצבע שלי ואני אוהבת רק אותך" "אמרתי לך כבר שאת אהבת חיי נכון?" "תמיד כיף לשמוע את זה שוב" "את אהבת חיי בתאל סוויסה" אמר וחייכתי את החיוך הכי גדול שהיה לי "קטנה שלי תעשי חיים ואני סומך עלייך אני יראה אותך יותר מאוחר אוהב אותך" וניתק חזרתי לבנות ולחבורת גברים שהייתה שם "וזאת הסנובית של החבורה יעני" אחד מהם זרק וכל כך שנאתי את זה שהוא קרא לי ככה אני שונאת שקוראים לי סנובית לא התייחסתי אליו וישר שאלתי את שיר מתי מתקפלים והיא אמרה שהיא לא יודעת "טוב יפות שלי יש לי חבר על הראש אני עפה תהנו לכם" שמתי עלי את השמלה לקחתי את הבגדים נתתי להן נשיקה והתחלתי לחזור לכיוןן הבית שלנו "היי ילדה" מישהו צעק לי והסתובבתי זיהתי שזה אחד מהחבורה שישבה עם הבנות "כן" אמרתי והוא התקרב אלי "תקשיבי אני ממש מצטער שחבר שלי דיבר אלייך ככה אל תייחסי הוא פשוט ילד רגיל שכולם מתייחסות אליו" צחקתי "חחחח זה בסדר מאמי אני ממש לא נפגעתי אני פשוט צריכה ללכת יש לי חבר שמחכה לי בבית לעומת הרווקות שם" "אה את תפוסה..כן אני והדר כל השאר אולי תצליחו לכבוש אותן" וקרצתי לו "חחח סבבה ורק תדעי שאת בכלל לא סנובית את נראת אחלה בחורה אני אלון" "בתאל" אמרתי ולחצתי לו את היד "טוב אני ילך לי תהנו להתראות" אמרתי והסתובבתי לכיוון הבית אחרי הליכה של 10 דקות בערך הגעתי לבית נכנסתי להתקלח סיימתי וראיתי שתפסתי צבע כמו שאני אוהבת נתתי לשיער להתייבש לבד סידרתי מה שהיה צריך ועליתי טיפה לנוח.
אחרי שיעה בערך של מנוחה קלה שמעתי צעקות יצאתי לראות מי זה וראיתי את כל הבית הפוך וכולם עצבניים.
ה' יעזור לי מה הולך פה?!