אהבת ילדות עונה 2 פרק 10

"אממאאאאאאאא" צעקתי בכל הכוח ההורים שלי חזרו המשפחה שלי כאן איזה אושר.
רציתי מהר לחבק אותם את אמא אבא ליאל נויה לא האמנתי שהם יבואו לכ"כ הרבה זמן הדמעות לא איחרו לבוא כולם באו לנשק אותם ולחבק חו. מהילדים של אבי "תכירו אלה הילדים של אבי" אמרה שרה והם לחצו ידיים "נפלנו עלייכם אה?" אמר אבא "אתם אף פעם לא נופלים עלינו" ישר אמרתי ושמחתי שהם פה אחרי חצי שעה אבי והילדים שלו הלכו "למה לא אמרתם שאתם באים היום?" "רצינו להפתיע אותך" אמר ליאל "איזה כיףףף" נויה כבר נרדמה שמנו אותה בחדר שלי העלנו את הדברים שלהם לחדרים אמא ואבא ישנו בחדר אורחים ליאל בחדר של נוי לבינתיים ונויה איתי."יפה שלי אני הולך דברי איתי מחר" אמר אושרי "לילה טוב חיים שלי" אמרתי עליתי לחדר החלפתי בגדים לפיג'מה "בתי את ערה?" "כן שנייה נוי אל תיכנס" התלבשתי ופתחתי לו את הדלת."בואי רגע למטה" אמר אני נוי התיישבנו במטבח הוצאנו לנו נישנושים לאכול "קרה משהו?" "גם את שמת לב להתנהגות של רועי אושרי שבא ורון הבן של אבי נכון?" "כן אני אומרת לך יש כאן משהו רועי היה עצבני כל הערב והוא גם לא בבית והרון הזה גם בקושי דיבר נראה לי אנחנו לא באים לו בטוב" "יש פה משהו ואני חייב לברר מה" "אושרי לא מסכים לספר לי אמר שהוא לא מערב אותי בזה" הדלת של הבית נסגרה זה היה רועי "בוא למטבח" צעקתי לו "למה אתם לא ישנים?" שאל "מה הולך פה רועי?" שאל נוי "עזוב אחי אני לא מכניס אותך לזה ובטח שלא אותה" "לפחות תספר לנו" "לא קיים מצב כזה ותשכחו מזה" "רועי איזה משהו מסוכן?" "לא כפרה אין לך מה לדאוג וגם לא לאושרי הוא יודע מה הסיפור אבל אני מבטיח לך שאני לא יתן לו להתערב וגם לא נתי?" "זה קשור לחדשים?" שאלתי "כן" וזהו אל תשאלי שאלות בשביל לא לשמוע שקרים" אמר אני ונוי הסתכלנו אחד על השני "טוב שיהיה לילה טוב אני פורשת" נישקתם אותם בלחי ועליתי למיטה לישון.
"בתאל קומי איפה השלט של הטלווזיה?" הסתובבתי לראות מי מעיר אותי אם הקול הקטן הזה וראייתי שזאת נויה "מה יפה שלי" "השלט לטלווזיה" לכי תראי בסלון אני ישן עוד קצת" "בוקר טוב" אמרה אמא ופתחה את הדלת "אימוש בואי" אמרתי לה ונכנסו שלושתינו במיטה שאני באמצע "איזה כיף להתעורר ככה נשבעת לכם" אמרתי "חופשי כיף אתמול באנו בזמן לא טוב הפתענו אותכם" "נראה לך זה הבית שלכם מה זמן לא טוב לא משנה מי פה אתם תמיד ראשונים" אמרתי ושמתי עליה ראש "מה ילדה שלי פחות משבועעיים ואת מתגייסת" "את קולטת אמא אני בתאל המפונקת שלך מתגייסת" "קטן עלייך יפה שלי..ומה עם אהוביינו היקר?" הסמקתי שהיא רק העלתה את השם שלו "תקבלי אותו בתור חתן?" שאלתי אותה "ברור אפילו אני כבר קיבלתי אותו בתור גיסי" אמרה נויה וצחקנו "כ"כ כיף לי לשמוע שטוב לך פה ואיתו ושאני יודעת שתמיד שאנחנו חוזרים לאנגליה אנחנו משאירים אותך בידיים טובות מכל הכיוונים" "באמת זכינו" אמרתי לה "איך הולך לליאל?" "מעולה,אבל אני רוצה להחזיר אותו לארץ,הוא עוד ילד שישחק פה בבית"ר והכל יהיה בבסדר לאט לאט ושיגדל שיחזור לחו"ל" "ומה אבא אומר" "שאיפה שיהיה לו טוב שם הוא יהיה" "אין כמוכם בעולם" אמרתי.קמנו ועשינו את אירגוני הבוקר נכנסתי להתקלח לבשתי טייץ שחור חולצה בצבע כחול ארוכה ומגפון חום וירדתי למטבח "עוד לא התחיל הבוקר וכבר אתם בסוני" ראיתי את ליאל נוי ורועי משחקים הלכתי למטבח לקחת צלחת קורנפלקס אם חלב והתיישבתי לידם בספה בסלון שלחתי לאושרי הודעת בוקר טוב אבל הוא לא ענה בטח עוד ישן אבל השעה כבר 11 וחצי איזה חבר חמור יש לי דפקו בדלת והלכתי לפתוח אלה היו שלום אבי ונתי שבאו לראות את ליאל ולהגיד לו שלום לא הייתה אף חברה שתבוא אלי גם ותישב איתי איתם השתגעתי רק לשמוע על הכדורגל הלכתי ליד אבא "התגעגעת אלי" "אפשר שלא" אמר "איפה החתן נראה אותו נדבר איתו קצת" אבא בלי שטיות ויפה שכבר עשית אותו חתן שלך" וצחקתי "החתן לכלה שם טבעת" "פתאום התחיל לשיר וכולם הצטרפו אליו נהייתי אדומה "זה לזו נשבעים לעולם.."ככה הם המשיכו לשיר "יאללה בתאלי אחרי הצבא חתונה אנחנו רוצים" אמר שלום "בתנאי שאתה השושבין" "חחח גם אם תרצי או לא אני השושבין אפילו בלי הזמנה" הם ישבו עוד קצת והלכו ורועי יצא לעבודה אושרי לא ענה לי עוד "טוב יאללה בואו נילך" אמר אבא אחרי שהתארגנו ויצאנו רק אנחנו המשפחה ליום כיף נכנסו לאוטו וישר אייל גולן ברקע מי אם לא הוא?! אני ליאל ונויה עפנו באוויר אם השירים שלו אמא ואבא הצטרפו נסענו לנמל בתל אביב טיילנו שם קנינו דברים ובעיקר היינו ביחד בטלפון לא התעסקתי שמתי בתיק עד שאני אם המשפחה שלי האנשים האחרים יכולים לחכות הרי משפחה זה מעל הכל ככה לימדו אותי תמיד עשינו מלא תמונות מלא אנשים באו ולחצו לליאל את היד הצטלמו איתו חתיך שלי גאווה שלי הילד הזה,נסענו לעזריאלי ולסינימה סיטי ישבנו שם טיילנו בכל מקום אפשרי ובשעה 11 בלילה חזרנו לבית עמוסים בשקיות מכל טוב.שרה ישבה בסלון ראתה טלווזיה לבד אמא לקחה אותה למטבח לדבר העלנו את כל הדברים לחדרים ופתחתי את הטלפוון היו הודעות מהקבוצה בווצאפ ומהבנות וליאור רק אושרי לא שלח שום הודעה והוא כן היה מחובר לא הבנתי מה עובר עליו אבל החלטתי שאני לא מתקשרת,התקשרתיי לבנות "יפות שלייי" "בתאליי" "חיים שלי" צעקות נשמעו מכל עבר "איך אתם חסרות לי פה" "מה קורה מה הולך?" "ברוך ה' בסדר גמור" "איך באילת?" "בברוך ה' הולך מצויין" "שמח לשמוע יקרות שלי" דיברתי איתם עוד קצת ואז הדר לקחה את הטלפון והורידה אותי מרמקול "בטח את בעננים שההורים שלך כאן" "את לא מבינה כמה אבל דבר אחד מעיק על כל השמחה הזאת" "והוא?" "אושרי" "אושרי? בחייאת בתאלי מה כבר יכול לקרות?" "לא יודעת הוא מתנהג מוזר עזבי את זה שהיום שלחתי לו הודעה בבוקר ועד עכשיו הוא לא ענה לי וואלה אני יודעת שאני גאוותנית אבל אני ממש לא מתכוונת להתקשר" "חיים שלי אולי זה סתם לחץ או שהוא רוצה לתת לך להיות עם ההורים והמשפחה אל תשפטי ישר" "אני לא שופטת חס וחלילה אבל להחזיר בוקר טוב הוא כן יכול למה הכל צריך להיות מסובך" "יהיה בסדר אהובתי אל תדאגי אני עפה אנחנו יוצאים לבר ניפגש בקרוב אוהבת המון" "גם אני יפה שלי להתראות".החלפתי לפיג'מה והלכתי לשבת עם ליאל "מה הולך אהובי הקטן?" "בסדר איך אצלך אחותי?" "פרפרים בליבי" עניתי ושנינו צחקנו "איך בכדורגל?" "בסדר שם באמת הולך טוב אבל אני חושב לחזור לבית"ר לארץ" "באמת?" שאלתי והייתי בהלם הרי זה החלום שלו מגיל קטן "וישחררו אותך?" "נראה מה יהיה מחר נלך למועדון נראה מה הם אומרים" "מצד אחד כל כך בא לי שתבוא ובע"ה תתחיל פה את הקריירה שלך מצד שני הולך לך שם כ"כ טוב שאי אפשר לדעת לאן זה יוביל" "מה אנחנו מאמיינים שהכל מה שקורה זה רק לטובה אז יהיה טוב אני מאמין" דיברנו עוד קצת ועליתי לישון נרדמתי מוקדם בשעה 1 וחצי שמעתי את הטלפון שלי מצלצל עניתי אפילו לא שמתי לב למי "בתאל?" "מי זה" "נתי..אושרי הוא בבית חולים תבואי כמה שיותר מהר" "מה?מה בית חולים? טוב אני באה" הלכתי לחדר של נוי ורועי אבל שניהם לא היו שם "ליאלי ליאלי קום" הערתי את ליאל "מה קרה?" "אושרי בבית חולים בא לך לבוא איתי?" מסכן מה הפלתי עליו "כן 2 דקות אני מתארגן" אמר הלכתי לחדר שמתי עלי טרניג של הנס ונעלי ספורט של אדידס שמתי את הסרט המחמם מעיל וחיכתי לליאל למטה הוא ירד ויצאנו לאוטו הייתי רק מהבשורה לשמוע שהוא בבית חולים תוך 10 דקות כבר הגעתי מזל שהכבישים היו פתוחים התקשרתי לנתי "איפה אתם? "במיון" אמר ניתקתי אני וליאל נכנסו וראינו שם את כולם אפילו נוי ורועי אושרי ישב שם מחזיק את הצלעות שלו ומדממם מהאף רציתי אליו "חיים שלי מה קרה?" "הכל בסדר כפרה" וליטף אותי אם היד המשוחררת שלו "מי עשה לך את זה איך הגעת למצב הזה?" "בתאלי זה לא זמן לשאאלות עכשיו בואי נקווה שהכל בסדר" אמר רועי נאנחתי ולא אמרתי כלום ישבתי שם לידו מחזיקה לו את היד מחכים שיבדקו את הצילום שלו ראיתי את קובי עובר ביחד עם לא אחר מאשר רון הבן של אבי באים לכיוון שלנו "אז עדיין אתם רוצים להתעסק איתנו?" אמר רון "אז אתה זה האמיץ שככה הרבצת לו ומשחק אותה גבר" ישר יצאתי עליו "בתאל תירגעי" קובי אמר "אתה תסתום את הפה שלך יריקה שלי אתה לא שווה יא חתיכת בוגד,ואתה הבן של אבי לא הבן של אבי אתה עדיין לא יודע אם מי התעסקת אני מבטיחה לך שאני רוצה אני לא רואה אף אחד ממטר גם אם תשים פה את המשפחות פשע הכי גדולות בעולם שמתעסקים אם אנשים שאני אוהבת הערסית והמרוקאית שבי יוצאת החוצה" "מה את אומרת?מי את בכלל ילדה בת 18 שרגילה הכל ורוד וכולם סביבה ומגנים עליה מפונקת שלא יודעת כלום מהחיים שלה וחושבת שכל מה שהיא תגיד יעשו בשבילה" ליאל בא לקום עליו אבל עצרתי אותו זה ממש לא טוב בשבילו "תקשיב ותקשיב לו טוב חתיכת מגודל קוראים לי בתאל סוויסה ואני הבאנדם הכי מפונק שאי פעם תכיר כל החיים שלך חיה את החיים שלי בבועה הורודה שלי ואני לא יודעת כלום מהחיים שלי אבל דבר אחד אני בודאות יודעת שאחד כמוך אני לא רואה מחצי מטר ובטח ובטח שלא מפחדת תעשה משהו ותראה איך כול העיר על הרגליים רק תעיז" הוא בא להגיד משהו "ככל שתגיד עוד דברים הפגיעה תיהיה יותר חזקה תאמין לי" רון ירק על הרצפה והוא סימן לקובי לבוא הם יצאו לא הבנתי מאיפה האומץ שיצא לי "כפרה עלייך" אמר שלום "תותחית" אמר נוי ורק נתי רועי ואושרי היו בשקט ולא אמרו מילה "בא לכם לספר לי מה קורה פה?" "אני יספר לך בבית" אמר נוי "אתה לא מספר לה כלום" אמר אושרי בעצבים וראיתי שהוא נאנק מכאבים "אתה בסדר?" שאלתי אותו "כן אני בסדר למה באת אה?בשביל מה?מה דיברת איתם ושיחקת אותה איזה גיבורה גדולה כיאלו את יכולה עליו שאת יודעת שבכאפה הוא מוריד אותך" הסתכלתי על אושרי לא מאמינה שהוא דיבר אלי ככה ועוד סביב כולם הורדתי את הראש הרגשתי כ"כ מושפלת ועלובה שכיאלו עשיתי משהו לא בסדר "אושרי" מישהי קראה בשם שלו הרמתי את הראש וראיתי את חן היחצנית הזאת ואותו מחייך לא אמרתי כלום סימנתי ליאל עם הראש לבוא ראיתי את נוי בא איתו ויצאנו מהבית חולים שהדמעות מאיימות לצאת אבל ממש לא רציתי לתת להם.