אהבת ילדות עונה שנייה פרק 15

נק. מבט בתאל
ביקשתי מאושרי שישאר הדר אמרה לי כמה הוא מאשים את עצמו שהוא לא מנע את זה ושזה קרה בגללו,לא רציתי לתת לו את ההרגשה הזאת שזה בגללו,החלטתי להתרחק מכולם להתרחק מכל החבורות האלה שנוצרו מכל הבלאגנים שקורים בגללי,וכמה שזה יהיה קשה להתרחק מכל החברים החברות מהשכונה שלי ולא לגרום צרות לאף אחד,"אז היום נחגוג לך?" אמרתי לו "איךך בדיוק חיים שלי?לא צריך לחגוג העיקר שאת בסדר?" "בדוק יש פה בבית חולים איזה אולם נבקש מהם לעשות את זה שם,דבר עם ההורים שלי בדוק מישהו פה מכיר מישהו" "נראה מה יהיה",היה תקתוק בדלת זה היה אבי "אפשר?" שאל "בטח" אמרתי "טוב אני ילך לראות מה אפשר לעשות" אמר אושרי נשק לי בראש ויצא מהחדר. "אני כל כך מתבייש,אין לי מושג איך היה לי את האומץ לבוא לפה ולהראות את עצמי אחרי מה שהבן שלי עשה לך" אמר ואפילו הוא לא הסתכל עלי היה אם הראש למטה,"אביי..אם אני ישפוט אותך לפי הבן שלך זה לא יהיה פייר אתה אחר ואו אחר,אתה לא ידעת מה המצב זה קרה אבל אין לך מה להרגיש לא בסדר" ניסתי לעודד אותו "הלוואי והיית מבינה כמה אני צריך להרגיש ככה,איך להסתכל להורים שלך בעיניים,לשרה?היא ידעה למה היא לא רוצה להפגיש בינכם" "מה זאת אומרת?" שאלתי "הייתי מת להסביר לך למה אבל אני ושרה אמרנו שנשמור את זה לעצמנו אז אני לא יערב אותך ותקבלי את זה" "אוקיי" אמרתי לא היה לי מה להגיד "החלטתי להתרחק מכולם,אין לי כוח יותר לדברים האלה זה גדול עלי" אמרתי לו,רציתי להוציא את זה וידעתי שזה ישאר ביני לבינו "עברת משהו עכשיו את צריכה לבחור איך את ממשיכה מכאן..אני יוצא אני יתן לך לנוח" "תודה" אמרתי ואת האמת שהיית מאוד עייפה הייתי צריכה קצת שקט,נחתי קצת ניסתי בין כאב לכאב בשעה 6 ליאל ישב אצלי "אני כ"כ מצטער שהיית צריכה לעבור את זה בגללי" "באש ובמים תמיד ביחד" זה מה שאמרנו לא ככה" אמרתי לו וליטפתי לו את הפנים של אחד האנשים הכי יקרים לי בעולם "אני לא מאמין שמחר אני עוזב אותך ואת ככה" "אתה לא סומך עלי שאני יהיה בסדר?" "בטח שכן..למרות שאת אחותי הגדולה עדיין קשה לי לדעת שאת ככה פה ואני שם לא יוכל לשמור עלייך" "אל תדאג ליאלי אני מבטיחה שאני יצא מזה כמו גדולה" ישבנו שם עוד קצת זמן ביחד איתו ואם נויה והיה תקתוק בדלת זה היה רון "עוד פעם אתה" אמר לו ליאל, "ליאל תן לי לדבר עם אחותך 10 דקות ואני הולך" "לא לבד,שאני כאן" "אין בעיה אמר" "ליאלי..צא עם נויה זה בסדר כפרה אם יהיה משהו יש את הלחצן מצוקה" "את בטוחה?" "כן מאמי לך" אמרתי וליאל יצא מהחדר,נשארנו אני ורון את האמת?! הביצים שאין לי רעדו לי מהמחשבה של להישאר איתו לבד אבל ידעתי שהוא לא יפגע בי ידעתי. ואז הוא התחיל לדבר "את יודעת בתאל שאבא שלי הכיר את שרה לא היה בנאדם מאושר ממנו בעולם כולם שמחו חוץ ממני לא קיבלתי את זה שיש לו מישהי אחרת וזאת לא אמא שלי שהוא שכח אותה ושכח שיש לו עוד שלושה ילדים לגדל,תמיד שהוא היה מספר לנו עלייך הוא היה אומר לנו להביא מישהי כמוך היה כ"כ מתגאה בך ולא הבנתי למה ועל מה מי את אותה בתאל שהוא ככה מתגאה בה,התחלתי לחקור עלייך מי את ומה את לא האמנתי איך כ"כ הרבה אנשים אוהבים אותך ידעתי שרק דרך קובי אני יצליח להתקרב לאזור שלכם ואלייך,רציתי לנקום באבא שלי דרכך להראות לו שאת משהו אחר ממה שהוא כ"כ מתגאה בו באחינית של שרה,אבל את האמת אי אפשר שלא להתגאות בך ולא לאהוב אותך ואת יודעת משהו הלוואי וזאת שאני יצא איתה תיהיה דומה לך באכפתיות שלה באהבה האינסופית שאת מעניקה לאושרי ושומרת עליו מכל משמר,והלוואי ותיהיה לי ילדה כמוך אני יהיה מאושר תאמיני לי,אני כ"כ מתחרט ומצטער על מה שגרמתי לא התכוונתי שזה יגיע לדבר הזה ואני מבין כמה חמור וטיפש יצאתי שיכול להיות שבכלל לא היית פה היום רק בגלל האגו שלי והנקמה"הייתי בהלם שרון אמסלם יוציא דבר כזה מהפה הסתכלתי עליו לא מאמינה שבנאדם שלפני 24 שעות רצה שאני יעלם מהעולם בא ופותח בפניי את הלב שלו,חייכתי אליו "אתה יודע משהו רון,אני לא הבנאדם שאתה צריך לבקש ממנו סליחה,כל ההתנהגות הזאת נבעה מהנקמה שלך יכול להיות שאני קיבלתי את המכה העיקרתי אבל יש אנשים אחרים שלהם אתה צריך להגיד את כל הדברים האלה לא לי,אותי לימדו לא לנטור טינה לאף בנאדם ואם הוא מבקש סליחה לסלוח לו מכל הלב,אז אני סולחת לך באמת אבל אתה לא צריך לבוא אלי ולהסביר לי את הדברים האלה,אלה לאנשים שיושבים בחוץ" "אז אני ואת בסדר?את סולחת לי?" "הכי בסדר" אמרתי ולחצנו ידיים.
הבית חולים איפשר לנו לעשות לאושרי את המסיבת גיוס שלו באחד האולמות שיש שם אבל לא עד מאוחר,אמא באה להלביש אותי הביאה לי שמלה ארוכה בידיים כחול רויאל אבל שהיא לא צמודה על הגוף,איפרה אותי ממש בקטנה סידרה אותי וירדתי לכיסא גלגלים כדי לא להתאמץ,הגענו לאולם כולם כבר היו שם,אושרי ישר בא אלי "גם שאת כל הכיסא הזה אין מישהי שמתווה עלייך" אמר ונתן לי נשיקה קטנה בפה צחקתי,הסתכלתי על כולם רוקדים נהנים ושרים,על כמה חוויות עברתי עם כל אחד מהאנשים האלה,כמה יהיה קשה להתרחק רק כדי שהם לא יפגעו.המסיבה הייתה גם מין מסיבת פרידה מההורים שלי "בתי את באה לעשות איתי דואט?" אמר ליאל "ממתי אני שרה ליאלי" אמרתי וצחקתי "נו בשבילי" "רק בשבילך אמרתי והתקדמתי אם הכיסא גלגלים כמה שאפשר לכיוון המיקרופונים ליאל שם את השיר ממכרת של דודו אהרון ואייל גולן התחלנו אני והוא לשיר לקראת סוף סוף השיר הרגשתי איך מתחילים לי כאבים במקום של הדקירה נתתי למישהו שהיה לידי את המיקרופון והדמעות מתוך כאב ירדו מעצמם,נסעתי אם הכיסא גלגלים ליד ההורים שלי הרגשתי שכל הגוף שלי בוער "אמא חם לי" אמרתי לה "את רוצה לחזור לחדר?" "כן,תגידי לאושרי שיבוא אחרי זה ניפרד כמו שצריך" אמרתי לה ואבא לקח אותי על הידיים שלו והניח אותי על המיטה "איך אני יעזוב אותך ככה" אמר "חחחח אבא איך תמיד אתה שר לי את לוחמת אז אני לוחמת אני יתאושש מבטיחה לך כמו גדולה" "אולי תבואי איתנו לאנגליה?" בא פתאום ביציאה הזאת "אני יבוא לבקר אבל אני לא יכולה בגלל הצבא ואני גם לא רוצה ואתה יודע למה" אמרתי לו,כל המשפחה נכנסה להיפרד ממני היה להם קשה מאשר לי אבל אמרתי להם שאין להם מה לדאוג ואני נשארת בידיים הכי בטוחות שאפשר.ההורים נסעו מהבית חולים כולם התקפלו לבתים שלהם ואושרי בא אלי אחרון "איך אני משאיר אותך ככה ומתגייס מחר איך?" "כמו גדול,תן לי להיות גאה בך,מחר אתה יוצא לדרך חדשה אני יאחל לך את כל ההצלחה שבעולם,אני לא יוכל לוות אותך אבל תדע שלא משנה מה אתה תמיד כאן בלב ובמחשבות לידי כל הזמן" "אני אוהב אותך פשוט אוהב" אמר והרגשתי כבר איזה מנייאקית אני הולכת להיות ולהיפרד ממנו שוב אין לי כוחות לזה "גם אני" אמרתי לו וחייכתי "אפשר פעם אחרונה שתחכה עד שאני ארדם ואז תלך?" "שימי ראש חיים שלי" החזקתי לו את היד והלכתי לישון שהיד שלי שלובה ביד שלו.
"סוף סוף בית" אמרתי אחרי יומיים ששיחררו אותי מהבית חולים,הייתי מסופחת לרם 2 עד שאני יוריד את התפרים ויגיע לביקורת,את הטירונות לא יכולית לסיים עם כל החברות שלי אבל שמרתי איתם על קשר והם באו לבקר אותי,אושרי התגייס ואיחלתי לו את כל ההצלחה שבעולם,הבנות איתי ירין ושלומי חזרו לאילת,נוי רועי וליאור היחדים שנישארו איתי בשכונה.נוי השכיב אותי על הספה בסלון כי עדיין הייתי אם תפרים אז לא כ"כ יכולתי לשבת,"מה אני יביא לך" שאלה שרה "כלום באמת אני רק רוצה לנוח כמו שצריך" "נוי בוא תיקח אותה לחדר" צעקה לו "לא לא אני רוצה לישון פה לא לבד" "בטוחה?יבואו אנשים יהיה לך רעש" "יהיה בסדר" אמרתי לה,שמתי ראש על הכרית ותוך 3שניות נרדמתי.