אהבת ילדות עונה שנייה פרק 14

"לי..א..ל" גימגמתי.
הרגשתי שכל הידיים שלי מתמלאות בדם לא בכיתי לא ידעתי איך להגיב "תירגעי יפה שלי האמבלונס בדרך" אמר ליאל שהראש שלי היה על הברכיים שלו,נוי עשה לי חוסם עורקים אחרי 5 דקות האמבלונס הגיע נוי וליאל עלו איתי עליו "איך קוראים לך?" שאל אותי החובש "בתאל" עניתי "בת כמה את?" "18..כואב לי" אמרתי והתחילו לעלות לי דמעות התחלתי לשחזר מה קרה אשכרה נדקרתי והבנאדם שהכי לא חשבתי שיעשה לי את זה בחיים עשה לי את זה קובי נכנסתי לעולם משלי שמעתי את נוי וליאל מדברים איתי אבל לא הקשבתי להם אחרי נסיעה שנראתה לי כמו נצח הגענו לבית חולים הכניסו אותי מהר לאיזה חדר,ממה שהספקתי לשמוע ולהבין זה שאני נכנסת לניתוח..הפחד הכי גדול שלי.
"בתאלי,יפה שלי בילי,בולי תתעורי" ככה שמעתי במשך כמה דקות את הקול של אמא פקחתי את עיניי וניסתי להתמתח אבל כאבה לי הבטן הרגשתי שהיא נקרעת לי "איי" צעקתי והתחלתי לבכות הרגשתי את היד של אמא מלטפת אותי "תרגעי חיים של אמא היא מביאה לך משכחי כאבים" "כואב ליי" אמרתי בבכי שאני כולי מטושטשת "תראי הנה אבא ונויה וליאל גם פה" הסתכלתי עליהם ניסתי לחייך בין כל הדמעות שהם ככה איתי פה לידי אבל כ"כ כאב לי שפשוט צרחתי מכאבים האחות בחדר הזריקה לי משהו והרגשתי עוד יותר מטושטשת ועייפה "היא עכשיו תירדם עד הבוקר ומחר היא תתעורר אבל שיהיה לידה מישהו בלילה" זה רק מה ששמעתי את האחות אומרת ושקעתי בשינה עמוקה עד הבוקר.
נ.מבט אושרי
"לי..א..ל" היא גימגמה ופשוט נפלה עליו אחורה עמדתי שם בהלם קובי והחבורה שלו כבר הספיקו לברוח בן זונה מי לא מזיין אותו "תירגעי יפה שלי האמבלונס בדרך" אמר לה ליאל ובינתיים כולנו מסביבה,נכנסתי להלם לא הגנתי עליה,הכל באשמתי באשמתי היא נדקרה לא יכולתי להתקרב אליה כ"כ רציתי אבל איכזבתי אותה לקחתי את שלומי לצד "אני מניאק אני בן זונה לא הגנתי עליה זה קרה לה באשמתי" ככה החזקתי את שלומי עדיין בהלם ממה שקרה "אושרי כפרה עלייך זה לא באשמתך תירגע אחי הנה האמבולנס בא" "מה לא באשמתי מה,רק כי רציתי ללכת להרביץ לו זה קרה אני שונא את עצמי על זה אני נשבע לך שלומי" חיבקתי אותו כמה שהייתי צריך את החיבוק הזה,העלו אותה על האמבולנס ועמדנו שם כולם,"טוב חברים אני ודודו נלך לבית ואני חושב שעדיף שמחר כבר תבואו לבקר אותה נראה מה איתה" אמר והלך לא הצלחתי להזיז כלום עמדתי שם כמו ילד ועאלק עוד אני יהיה בקרבי כמו נקבה סמרטוט במקום ללכת איתה אני כאן לא יודע מה לעשות אם עצמי."נילך אליה מחר לבית חולים" אמרה הדר הסתכלתי עליה "כווססססס אמקקק" צעקתי לשמיים הסתכלתי שאלתי אותו למה היא?!התחננתי שלא יקרה לה משהו שתצא מזה בשלום הקטנה העדינה שלי,תעשה שלי יקרה משהו לא לה אסור שיקרה לה משהו אני לא אסלח לעצמי בחיים. "יאללה כפרה בוא לבית תישן ונילך אליה מחר" אמר לי איתי התחלנו להתקדם לכיוון הבתים שלנו כל אחד לבית שלו "אתה רוצה שנבוא לשבת איתך?" שאל איתי עשיתי לו כן אם הראש אחרי 10 דקות הגענו לבית שלי נתי ישב שם אם החברים נכנסתי בשקט לא אמרתי לאף אחד שלום ועליתי לחדר שלי חיכיתי שהבנים יבואו "מזההההההההה" שמעתי צעקה הבנתי שהם סיפרו להם שהיא נדקרה בטח שכולם התעצבנו היא הנסיכה של השכונה,הפרח שלנו,אין מישהו שלא אוהב אותה כאן ומכבד אותה, נשכבתי על המיטה מתבוננן בתמונה שלה על השידה שלי שהיא מחייכת בים אם השמש שהיא כ"כ אוהבת החזקתי את התמונה קרוב אלי "אני נשבע לך חיים שלי אם יקרה לך משהו אני מת" לא בכיתי הדמעות לא יצאו שמרתי אותם חזק בבטן,דפקו בדלת נתי איתי נאור אבי שלום ושלומי נכנסו וסגרו את הדלת "אני פחדן נתי נמושה בן זונה מה שתרצה,לא הגנתי עליה, הכל באשמתי" נתי בא לחבק אותי "די כפרה כלום לא באשמתך זאת בתאל היא תיצא מזה נלך אליה מחר ותראה מה היא תגיד לך" ניסה לעודד אותי "איך מגיבים לזה?" שאל שלום "לא עושים כלום,מחכים לראות מה דודו ורועי רוצים לעשות,יאיר יקרע אותו עדיף שבינתיים לא נעשה כלום" אמרתי קבעתי עובדה,הם ישבו איתי עוד קצת וכל אחד התפזר לבית שלו נכנסתי למיטה ניסתי לישון לא באמת הצלחתי רק היא עלתה לי במחשבה היא והנקמה שלי בקובי המזדיין הזה.בבוקר קמתי מהשמש שחדרה לי דרך החלון לחדר לא יודע כמה זמן ישנתי אבל ישר קמתי שטפתי פנים צחצחתי שיניים הסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה רק 7 החלטתי להתארגן לבית כנסת ומשם אני ילך אליה שמתי עלי גינס וקפוצון נעליים כיפה על הראש ולקחתי איתי את התפילין שלי "אתה מה עושה ער בשעה כזאת?" שאלה אותי אמא "אתה בא לבית כנסת?" אבא שאל מופתע "בתאל אתמול בלילה נדקרה" אמרתי אבא כמעט נחנק מהעוגה ואמא ירקה את כל הקפה שלה על השולחן "מה נדקרה?" שאל אני יספר לכם אחר כך בוא נלך שלא נאחר לתפילה,אני ואבא יצאנו לבית כנסת היינו בהתחלה בשקט הוא שאל אותי מה קרה והסיפרתי לו שנכנסו לבית כנסת ראיתי את יאיר אבא שלה התלבטתי אם ללכת אליו או לא אבל אבא כבר התקדם לכיוון שלו לחץ לו את היד גם אני והתיישבנו לידו "איך היא?" שאלתי אותו "ברוך ה' עשו לה ניתוח תפרים זה לא חתך עמוק למזלנו" אמר ונשמתי לרווחה התחלנו בתפילה כולם בירכו והתפללו לרפואתה "מתי אתה הולך אליה?" שאלתי אותו בסוף התפילה "אחרי הקידוש,אתה רוצה לבוא איתנו?" "כן" אמרתי לאבא שאני הולך איתם וישדברו איתי בערב שיביאו לי את הפלאפון והדברים לשם,נכנסו לבית שלהם כולם היו ערים לבושים ליציאה נויה ישר קפצה אלי הרמתי אותה וחיבקתי אותה קרוב אלי "נכון אתה תרביץ למי שפגע בבתאל?" אמרה הסתכלתי על דודו ורועי שחייכו אלי "ברור נסיכה שלי" יאיר קידש הם ארזו בתיק מלא אוכל ודברים ונסענו לבית חולים,כן חיללנו שבת אבל מה לא עושים בשבילי הילדה הזאת.
בכניסה לבית חולים די חששתי ראיתי את ליאל היה נראה שהוא גמור מעייפות "הרופא בודק אותה עכשיו אי אפשר להיכנס "לכו אתה ואמא לבית תנוחו אנחנו פה" אמר לו יאיר "אבא אני לא זז ממנה לרגע היא הצילה אותי מדקירה איך אני יעזוב אותה?" אמר לו הרופא יצא מהחדר שלה וכולם נכנסו "אתה לא בא?" שאל אותי ליאל "עדיף שהיא קודם תראה אותכם" אמרתי בחשש להיכנס אליה "יאללה בוא בוא" אמר ודחף אותי פנימה לחדר "אז הבאתם לי פיג'מה בגודל שלי אני לא יכולה להיות אם החלוק המסריח הזה" שמעתי אותה אומרת "כן וגם עוד הפתעה" אמר רועי וקירב אותי למיטה שלה,הסתכלתי עליה והיא עלי לא יכולתי לראות אותה ככה שוכבת במיטה בקושי יכולה לזוז,היא סימנה לי לבוא לידה וזה מה שעשיתי "אני אוהבת אותך" היא לחשה לי ונשבע שהרגשתי דמעת בעיניים,לאט לאט התחילו חברים לבוא לבקר מזל שהם ביקשו חדר גדול,ישבנו כל החברים סביב המיטה שלה "אז היום תחגגו בלעדיי" אמרה "מי חוגג?" שאלתי "אתה,את המסיבת גיוס שלך" "מה פתאום לא חוגגים כלום" קבעתי עובדה "נחיה ונראה" אמרה.אחרי 20 דקות שישבנו שם דפקו בדלת ופתחו אותה לא אחרים מאשר קובי ורון "תעוףףף מפה" צעק עליו ליאל והדביק אותו לקיר ילד בן 16 לא ילד בן 16 הבנאדם חיה "ליאל עזוב אותו" פקדה עליו בתאל "יבן אלף זונות אתה לא מתבייש,את אחותי אתה דוקר ועלי אתה מוציא סכין עלי?! אחרי כל מה שההורים שלי נתנו לך" "תעצרו אותו" היא צעקה ראיתי שהתחיל לכאוב לה מסכנה שלי מה היא עוברת תפסתי אותו "ליאל אחי עזוב אותו" אמרתי לו וניסיתי לשחרר אותו ממנו "אני נשבת לך קובי אתה לא תצא מזה בלי כלום" אמר לו ושיחרר אותו יצא החוצה,הבנות נוי ואיתי הלכו אליו נשארנו בחדר אני שלומי ירין נאור אבי שלום דודו ורועי עם רון וקובי ובתאל במיטה שוכבת "בתאל אני.." הוא בא להגיד אבל ישר היא עצרה אותו "אז מה קובי?הצלחתם במשימה שלכם רציתם לקחת את השליטה בשכונה כל הכבוד לכם" התחילה להגיד "זה גבר אה זה גבר ללכת אם סכין ולהוציא אותו על ילד בן 16 ובסוף לדקור את אחותו והכי אבוסרד זה שהבנאדם שדקר אותי זה הבנאדם שהייתי קטנה הגן עלי ולא נתן לאף אחד לפגוע בי,נסעתי לחצי שינה ובוום התהפכת,רק שחכת איזה ההורים של מי גידלו אותך נתנו לך,קנו לך ומה לא עשו בשבילך הלכת ומכרת אותנו בשביל מה בשיבלך 0 כמו רון..אז בוא אני יגיד לך מה אתה,אתה חתיכת כפוי טובה ואני לא רוצה שום קשר אלייך,תאמין לי שאני יסלח לך באמת ינסה מכל הלב,אבל מכרת אותי ואת המשפחה שלי לכן אתה יכול ללכת ולהילחם אם מי שבא לך כי אני לא יתן לאף אחד מפה ומבחוץ להילחם איתכם." "זה לא אשמתו בתאל,זה אשמתי" קפץ רון לשיחה,"זה לא מעניין אותי" היא אמרה אם דמעות בעיניים" "אני ככה באשמתכם..עכשיו תעופו לי מהחדר" צעקה עליהם "שאושרי ישאר" אמרה וביקשה מכולם לצאת וכך היה,התקרבתי אליה למיטה שלה ראיתי שהיא מחזיקה את הבטן את המקום שכואב לה שמתי יד אחת על ידיים שלה וביד השנייה ליטפתי את פנייה וניגבתי את הדמעות שירדו לה "כואב לי ונמאס לי להראות תמיד שאני חזקה,אתה קולט נדקרתי איך אני יעמוד בזה" אמרה ולא הפסיקה לבכות,וועליה אהבת חיי מה את עוברת אני מוכן לעבור את זה במקומה רק שלא תבכה ככה קשה לי לראות אותו ככה "גיבורה שליי את,את חזקה ואמיצה ואין עוד מישהי כמוך בעולם הזה את לוחמת,ואני כאן יפה שלי נעבור את זה ביחד" "מבטיח?" שאלה "מבטיח" אמרתי מנשק אותה אם דמעות בעיניים שלי ושלה.