אהבת ילדות עונה שנייה פרק 13

נכנסתי לבית עם המזוודה ואני רואה מליון אנשים בערך "יפפהה שלי" "מי זאת על מדיםםם" צעקו לי הדר ולינוי ובאו לחבק אותי "חחחחח שנייה תנו לי להגיד שלום לאמא שלי" והלכתי אליה איך היא התרגשה לראות אותי על מדים,1000 תמונות עשינו עם נוי ליאל רועי על המדים ואני שנאתי את זה כולם כמעט באו כל החברים,"אני עולה להתקלח להחליף בגדים ואני באה" "אני יכול לעלות איתך" פתאום צץ אושרי משום מקום "בטח מאמי בוא" אני ואושרי עלינו נכנסו לחדר שלי והוא התיישב על המיטה "איל עבר השבוע?" "היה סבבה נחמד" אמרתי לא ידעתי כ"כ איך להתנהג איתו "טוב אני צריכה.." "בתאלי.."הוא התחיל להגיד עצרתי אותו "הכי כיף לי שאתה פה איתי וחיכית לי אבל לצערנו יש את "האבל" הזה,אני חייבת להתקלח ולרוץ לחנה שתצר לי את המדים,נדבר בערב מבטיחה" חיבקתי אותו קרוב אלי שהראש שלו טמון בחזה שלי הרמתי לו את הראש ונתתי לו נשיקה קטנה היייתי חייבת "כנסי להתקלח יפה שלי" לחש קמתי מעליו לקחתי את הפלאפון עשיתי איתו תמונה אחרונה על המדים האלה ונכנסתי להתקלח,יצאתי אחרי 20 דקות שמתי עליי טיץ וקפוצון של הנס בצבע שמנת אם מגפים שהם נעלי בית מנומרות,ירדתי לכולם הם התחילו לאכול כבר קובה אמא מזגה לי 4 "אני לא יסיים" אמרתי "תוכלי כמה שאת יכולה,שחכת מה הרופאה אמרה" "שתקפוץ לי" אמרתי והתחלתי לאכול,לאט לאט כולם התחילו ללכת קבענו להיפגש היום בערב בפארק,נויה ירדה שהכומתה שיש לי על הראש שלה "איך שמים את הדבר הזה" ונקרענו עליה מצחוק,נוי הסביר לה מה לעשות "יצאתי רגע לחנה לשים אצלה את המדים" לקחתי את המפתחות של האוטו ויצאתי אחרי 5 דקות הגעתי למרכז אמרתי שלום לכמה שכנים ששאלו כבר איך בצבא כיאלו אני שם 7 שנים,הקתדמתי לכיוון חנה נופפתי לאבי ושלום עם היד ושאני יבוא אליהם אחר כך "הופה מיי חזרה לשכונה" הסתובבתי וראיתי את רון מולי לא התייחסתי אליו ובאתי להמשיך ללכת עקפתי אותו "מה את מפחדת לדבר איתי או שהחבר שלך לא מסכים לך,בבית חולים היית גיבורה" המשכתי ללכת הוא חיפש את זה ולא רציתי לתת לו את התענוג אחרי שנייה הרגשתי יד שמסובבת אותו "אייה" צעקתי וזה היה רון "תשחרר לי את היד" והוא משך אותי לסמטה ליד המרכז ונצמד אלי "אוי כואב לנסיכה הקטנה ואין מי שיבוא להציל אותך" "רון יש לך עד 3 לשחרר אותי,אתה לא מכיר אותי תאמין לי התעסקת עם הבחורה הלא נכונה" "חחח" הוא צחק "נראה לך שמישהו מאייים על רון אמסלם" "נעים מאוד בתאל סוויסה" ראיתי את העצבים בעיניים שלו אבל הראתי לו שאני לא מפחדת בתוך תוכי רעדתי והוא פשוט סטר לי ועדיין החזיק לי את היד "אז מה עכשיו תגידי?" זה היה כואב ומשפיל אבל לא יכולתי לעשות כלום כנראה אני באמת גיבורה רק שיש איתי מישהו,הרגשתי מושפלת והבטחתי בלב שאני אתנקם האגו התחיל לדבר לבד "תשחחר אותה" שמעתי את אבי אומר לו "כמה צפוי שפתאום מישהו יבוא לא" והוא עזב לי את היד שכבר הפכה להיות אדומה "תאמין לי הגבר האחרון שככה החזיק לי את היד מצא את עצמו בבית חולים" אמרתי והתקדמתי לכיוון המתפרה חיכיתי שאבי יבוא "שילך כפרה על הראש שלך" "אבי שזה ישאר בנינו,אני עוד מעט ירים טלפון לדודו" "את בטוחה?" "במליון אחוז,לא קיים מצב כזה שהוא ירים יד הוא עבר את כל הגבולות" נכנסו לחנה ביקשתי ממה שתצר לי את המדים "תתחילי לאכול ילדונת" אני ואבי צחקנו "תבואי אלי מוצ"ש זה יהיה מוכן","תודה יקירתי" אמרתי לה ויצאנו ממנה,התקדמנו לפיצה ונכנסו למחסן התקשרתי לדודו "חיים של דוד שלך מה קורה כפרה" ישר הוא ענה "חח הכל טוב ברוך ה' מה איתך? "וואלה בדרך אלייכם לשבת?" "באמת?" שאלתי "כן כפרה,זאת הייתה צריכה להיות הפתעה,חשבתי את יודעת ובגלל זה התקשרת" "חחח לא חיים שלי התקשרתי בגלל משהו אחר אבל יותר טוב שאתה בא זה שיחה בין 4 עיניים" "טוב עיניים שלי אני בדרך באמצע נהיגה אני יבוא נדבר" "תבוואו אלינו היום" אמרתי לאבי ושלום,אבי בא איתי לאוטו ראה שאין מישהו לא צפוי בסביבה אמרתי לו שלום ונכנסתי לאוטו,אחרי 5 דקות הגעתי לבית "למה כ"כ הרבה זמן,תכף שבת" אמרה אמא כולה 2 התעכבתי אני עולה לנוח" אמרתי,בערך בשעה 4 נויה העירה אותי שאני יתחיל להתארגן לשבת,קמתי נכנסתי למקלחת שטפתי גוף ויצאתי אחרי 10דקות לבשתי ג'ינס של דיזל כהה אם טיפה קרעים נעל פלטפורמה שחורה סגורה גופיה לבנה בייסיק ומעל גקט שחור פיזרתי את השיער התאפרתי בקטנה באתי לרדת לכיוון הסלון ושמעתי את אבי מדבר עם אחד הבנים שלו נכנסתי לחדר של הבנים,"אבי פה עם הילדים שלו?" "כן אמא הזמינה אותך כי יאיר וסיגי עוזבים" "טוב" אמרתי וירדתי למטה "שלום שלום לחיילת שלנו" אמר אבי והבאתי לו נשיקה בלחי ככה גם לדן ושחר אני ורון התעלמנו אחד מהשני וטוב שכך,"איך את יפה" אמרה לי אמא שנכנסתי למטבח "סוף סוף בלי המדים האלה" "נוו סיגל את באה להדליק נרות" שמעתי את אבא הלחץ הזה אומר "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו ומצוותנו להדליק נרות של שבת קודש" בירכה אמא אני שרה ונויה הדלקנו כל אחת נר והבנים יצאו לבית הכנסת רון נישאר איתנו בבית
,אחרי 10 דקות שמעתי דפיקה על הדלת הלכתי לפתוח "שלוםםם בית" צעק דודו וקפצתי עליוו "חיים שלי" איך גדלתת מזהה?" אמר וצחקתי הכנסתי אותו לבית הוא לחץ לרון את היד נישק את אמא ושרה ונויה קפצה עליו "הבאת לי מתנה?" שאלה ונקרענו מצחוק "למדה מהר אה" אמר "מחר כפרה נילך לקניון אני יקנה לך מה שתרצי" "אכלת אותה" אמרתי לו "בוא רגע לחדר שלי יש לנו דיבור" אמרתי לו ועלינו לחדר "מה קרה?אושרי עשה משהו?" "חחחח לא ממש לא זה הבעיה שלי" "מה זאת אומרת" "כדי שלא יפגעו בי אז היה תקל קטן אבל היום נסדר אותו" "דברי" "נכון רון הבן של אבי שיושב למטה.." וככה התחלתי להסביר לדודו את כל הדברים "בן זונה,יושב כל כיאלו הכל בסדר,חכי ניצא היום אני יראה לו מזה" "אבל עכשיו כולם תשחק אותה הכל בסדר טוב?" "ברור נסיכה שלי",נויה באה לקרוא לנו לאכול כי כולם חזרו מהבית כנסת ירדנו למטה דודו אמר שלום לכולם והתיישבנו לאכול,הארוחה הייתה סבבה עברה בכיף "שוב את לא אוכלת?" אמרה אמא "אמא אני אוכלת כמה שאניי יכולה" אמרתי ההתעצבנתי למה לפתוח את זה ליד כולם "יאיר תגיד לה" "בתאלי אכלת?" "כן תראה" והראתי לו את הצלחת,יש לי בעיה אני לא בנאדם שמסוגל לאכול הרבה בבת אחת ארוחות קטנות והרופאה רוצה שאני יואכל יותר מ3000 קלוריות ביום דבר הזוי אבל כן בגלל זה אמא כ"כ לחוצה מזה אם אכלתי או לא,"בסדר היא אוכלת סלטים והכל לאט לאט" אמר לה,בזמן שפינינו את השולחן וסידרנו את השולחן בסלון והוצאנו פיצוחים,שתייה ועוגות שרנו שירי שבת אבי ושלום הגיעו שמחתי שהם באו הרגשתי כ"כ בטוחה רון הלך כנראה פחד או משהו ישבנו עם ההורים עוד איזה 40 דקות וב9 וחצי יצאנו לכיוון הפארק החלפתי נעליים למגף שחור ושמתי חולצה מכופתרת שחורה וגקט מחמם מעל. אחרי הליכה של 10 דקות הגענו לפארק מלא חברים של נוי ורועי ראו אותי ושאלו איך בצבא כל אחד התפזר לחברים שלו ואני ונוי באנו ביחד לאזור שלנו אמרנו שלום לכולם,"נוי כפרה תעשה לך כוס זה לא נקנה בשבת" אמר לו איתי "אז מה יפות שלי מתי אתם חוזרות לאילת" "יום ראשון אחרי שאושרי מתגייס" אמרה דניאלה "וואי וואי ממש נטישה" אמרתי "כן אה..מה תעשי שהוא יתגייס" הרמתי את הראש והסתכלתי עליו על החתיך שלי אם הכיפה הלבנה והמעיל של אדידס הבנאדם שאני כ"כ אוהבת ומרגישה איתו מוגנת יותר מכל אחד אחר (חוץ מאבא) "אני מאמינה שיהיה קשה אבל נתרגל אני לא יהרוס לו שום חלום "הופה הופה מישהי פה מאוהבת" אמרה לי הדר והסמקתי בטירוף "לא אכפת לכם שאני שאנטוש אותכם לעשר דקות אה?" "חחחח הכי מפרגנת לך אחותי תחזרי אם ילד" אמרה לינוי ונקרעתי מצחוק קמתי מהמקום "שישי בוא" אמרתי לאושרי והוא קם נתתי לו יד פחדתי ללכת בלי היד שלו,למרות שזה הבית שלי השכונה שלי המקום שבו גדלתי כל 2 מטר עצרו אותנו להגיד שלום "בתאל בואי לפה" שמעתי את דודו צועק" "זה דודו בוא" אמרתי לאושרי שלא הבין מי צועק לי ככה והלכנו לכיוון שלו ושל רועי,"אז אתה זה שגנבת לבת דודה שלי את הלב אה יא חמור" אמר לו דודו וחיבק אותו "שאני לא ישמע דברים שלא אמורים לקרות" אמר לו "טוב עזוב אותו" אמרתי לדודו "הכל בסדר אח שלי" אמר לו אושרי והתקדמנו לספסל ריק,אושרי התיישב ואני עליו הכי קרובה שיש "אז איך היה השבוע הראשון בטירונות פינוקי שלי?" "היה סבבה,עוד שבוע וחצי נגמר" אמרתי מאושרת "חחחח את עושה להם שם צרות" "הכי בקטנה" וקרצתי לו והוא קירב אותי אליו עוד יותר היינו מרחק אצבע מהשפתיים אחד של השנייה "את יודדעת שאני אוהב אותך" אמר בלחש שהוא מסתכל לי בעיניים "הכי הרבה בעולם" החזרתי לו וכמה שאני שונאת להתנשק במקום הומה אדם לא הזיז לי באותו רגע התנשקנו נשיקה של געגוע של אהבה כ"כ אמיתית אחרי 2 דקות הפסקנו לקחתי לו את המעיל היה לי קר "איתי דיבר איתי" "אני יודע אני ביקשתי ממנו" "בגלל זה דודו פה,כדי לסגור איתו היום חשבון" "דודו יודע?" "כן סיפרתי לו וגם לך אני צריכה לספר משהו" מה יפה שלי" פחדתי להראות לו את הסימן שנישאר לי מהאחיזה של רון ביד שלי אמרתי לכולם שזה כוויה מהצבא הרמתי בעדינות את החולצה והראתי לו את הסימן האדום שהפך לצבע אחר "מי עשה לך את זה?" "רון" אמרתי ובלעתי את הרוק שנשאר בגרון והדמעות פשוט יצאו הרגל התחילה לרעוד לו והוא העביר אותי לרגל השנייה "הוא גמור היום" אמר בזמן שהוא מנקה לי את הדמעות,"דודו פה בגלל זה,אל תעשה שטיות חיים שלי אתה מתתגייס ויש את המסיבת גיוס שלך מחר." "בואי" הוא אמר קם "אושרי" ניסתי לעצור אותו ללא הצלחה,התקדמנו לכיוון כולם חזרה "תלכי לבנות" "אני לא זזה ממך" "הפעם אני לא שואל אותך" "נוו אושרי",התקדמנו לכיוון הספסל של החברים שלנו הדרי קחי אותה את לא עוזבת אותה ולא נותת לה להתקרב אלי" אמר להדר וסימן לבנים לבוא אחריו "אושרי" הוא הסתובב אלי "אני מתחננת בבקשה" הוא בא אלי רכן לכיוון הפנים שלי "ביחד או לא ביחד אף גבר בחיים לא ירים עלייך יד ויצא מזה שלם את מבינה מה אני אומר לך?!" "הוא לא שווה את זה חיים שלי,דודו פה יטפל בהכל אני לא רוצה שתסתבך בגללי או חס וחלילה י'קרה לך משהו" חיבקתי אותו הכי חזק שאני יכולה לא רציתי לשחרר אותו ממני,אנשים התחילו להתקרב לאזור שלנו להתאסף סבנינו אני על הספסל והוא על הברכיים ואני לא מוכנה להשתחרר מהחיבוק שלו ולשחרר אותו שילך וה' יודע מה יקרה לו "בתאל?" דודו בא אלי התכופף גם "מה יש כפרה שלי?" "סיפרתי לו הוא רוצה ללכת אליו" "מה סיפרת לו?" התערב רועי "רון הרים עליה היום יד" אמר דודו "מזההההההה?" שמעתי צעקה וראיתי את ליאל לידי "הוא מת היום מת" צעק והתחיל לרוץ לכיוון החבורה שלהם 2 מטר אחרי נוי תפס אותו אבל היה כבר מאוחר כל אחד רץ לכיוון שלהם דודו עצר אותם נותנים לו פה כבוד הגעתי לשם שאני מתנשמת באמצע המעגל "אתה חתיכת בן זונה" צעק עליו ליאל שכ"כ פחדתי עליו שיקרה לו משהו קובי בא לכיוון שלו וישר נכנסתי לאמצע לעמוד בינהם ותוך שנייה הרגשתי את עצמי נופלת לרצפה ונוזל יוצא מהבטן שלי וככה גם הסכין "לי..א..ל" גימגמתי.