אהבת הסוס(הדחה שנייה)

הרוח נשבה והרטיטה את העשב, היא חלפה בין הרגליים החסונות ודגדגה עכוזים גדולים, היא פרעה את הפוני והזנב, צוחקת ומתגרה בעדר המוסטנג, שרעה במערב הישן.
בעבר, היה המערב הישן מערב פרוע, אך לא עוד.
בעבר היו עשרות עדרים, כעת הולכי הארבע היו פזורים ומבוייתים.
עדר זה הוא אחרון  סוסי הפרא.
כנהוג בעדרי הסוסים, חלוקת המינים אינה שווה, עשרים ושלוש סוסות וסוס אחד.
אך הסוס האחד לא היה  סוס ככול הסוסים, הוא היה פראי יפיפה וחזק, הוא עבד ללא לאות כל עונות הייחום וכוחו לא תש.
בשולי העדר הייתה סוסה צעירה וחסונה שלא מכבר מלאו לה שלושה קיצים.
צבעיה היו מכשפים.
אם היה צופה בה אדם, היה חושק בה ורוצה לבייתה, אך בן אנוש לא עמד שם, משום שאין מקום לרוגע וחולשה בטבע.
אך אל חשש הזכר השליט הבחין בה.
ריח ייחומה מגרה אותו, מטריפו, והוא לקחה.
במשך הקיץ חיזר אחריה הזכר השליט, נותן לה ממזונו, שומר עליה מקנאת רעותיה, אם היה אפשר לתאר קשר זה בין הסוסים, הוא היה נקרא אהבה, כי מאז…
לא מש מצידה הזכר השולט, גם כאשר הזדקנה וסוסות רבות קראו לו, התעקש הזכר השליט שזוגתו מספקת את כל צרכיו כסוס, כגבר וכשליט.
אך אהבה זו הנשמרת נגד טבע הבריאה… נגדעה.
היה זה משום שהמערב הפרוע בויית והפך למערב הישן.
ובמקום זה הוכחדו סוסי המוסטנג באותה שנה על ידי התערבותו של האדם ובינהם אהבתם של זוג הסוסים.