אהבת אמת או שקר? (9)

אח של זאק – בית החולים

-"פעם שנייה אה?" הוא שאל.
יצאתי לרגע מריכוז
"מה.. מה?"
-"פעם שנייה שאני מציל אותך מנפילה"
"אה, חח" צחקקתי.
אנשים התחילו להסתכל. נעמדתי והסתכלתי עליו. הוא חייך והסתכל על הסמל בחולצה ואמר.
-"אז את מבית ספר ויקטוריה, נכון?"
"כן, חח"
"הצטרף ילד חדש לכיתה שלנו היום"
-"אהה, חחח.. אז אתם באותה כיתה, אז את בגיל של זאק?"
"זאק? כן, אתה מכיר אותו?"
-"הוא אחי הקטן.."
מההה.. וואו מה הוא אמר עכשיו?! אז ביגלל זה הם דומים כל כך!? שאלתי את עצמי.
"חח איזה צירוף מקרים" חייכתי.
-"חח כע, טוב נראה לי שחברה שלך מחכה לך.."
"אה כן, ביי ותודה!" חייכתי.
-"כמה זמן לוקח לך לקחת הזמנה" ניקול אמרה ברגז
"סורי..!! אני מצטערת שוב החלקתי.."
-"מה יהיה איתך, את בסדר?"
"אה חח כן המציל היה שם! הוא תפס אותי!!"
-"לא נכון.. את צוחקת עליי הוא היה שם, וואי וואי נראה לי שיש משהו בינכם חח.." ניקול צחקה.
"תפסיקי לצחוק אין בינינו כלום, בואי נילך לפארק!!!" אמרתי לה בפרצוץ חמוץ.
-"טוב, טוב חחח"

בפארק

-"אז יצא לכם לדבר?"
"האמת שכן קצת.."
-"נו.. הוא הביא לך את מספר שלו?"
"מההה למה שיביא לי!!"
-"חחח.. למה לא, זה נראה שהוא מחבב אותך.."
"תפסיקי, זה לא נכון.."
-"טוב, טוב.. אז על מה כן דיברתם?"
"הוא הבין לפי סמל בית הספר שאנחנו מויקטוריה.."
-"נוו ו.."
"הוא אמר שאח שלו לומד שם עכשיו!"
-"אה.. אל תגידי לי שזהה.."
"כןןןן זה זאקק.. בגלל זה הם כל כך דומים!"
-"אז זה אומר שגם הוא חדש.. את יודעת מה השם שלו או בכלל בן כמה הוא?"
"לא.."
-"אוףף מה יהיה איתך!! טוב אז מחר תשאלי את זאק."
"תשאלי את, אין מצב שאני שואלת!"

למחרת בבית ספר

"היי, זאק.. תגיד יש לך אח גדול?
-"כן, את מתכוונת לליאו?"
אז קוראים לו ליאו? איזה שם יפהה!! אמרתי לעצמי בזמן שאני מתחילה לרחף..
-"את בסדר?"
"מהה.. אהה כן כן חח איפה הינו?"
-"את שאלת אם יש לי אח גדול, מאיפה את מכירה אותו?"
"אה חח סיפור ארוך.."
הסתכלתי על ניקול, והיא לחשה -"גיל" ואז נזכרתי.
"אהה כןן רציתי לשאול עוד משהו.."
הטלפון של זאק צלצל, -"אהה שניה אני חייב לענות.."
"אהה טוב.."
זאק קפא, ויצא מהכיתה בריצה..
לא הבנתי מה קורה.
סתיימה ההפסקה, השיעור התחיל וזאק לא חזר.
המחנכת נכנסה לכיתה ואמרה בקול עצוב.. -"אני מצטערת להודיע אבל לפני כשעה היתה תאונה באוטובוס קרוב לבית הספר, אח של זאק היה בתוך האוטובוס ונפגע.
זאק הלך לבית החולים."
הרגשתי רע, הייתי בהלם כמעט בכיתי, ראיתי את התיק של זאק, הוא לא לקח אותם.
נראה לי שזאת הזדמנות שלי. אמרתי לעצמי.
אמרתי למחנכת ש"התיק של זאק נשאר ואם אני יכולה ללכת להביא לו אותם."
המחנכת הסתכלה עליי ואמרה, כ-"כן, תיגשי אליי בסוף היום."
ניקול הסתכלה עליי וקרצה.
בסוף היום נגשתי אליה, היא הביאה לי את הכתובת של הבית שלו ואת של בית החולים למקרה שאף אחד לא יהיה בבית, ואת שם המשפחה.
רצתי לתחנה ובחרתי לנסוע ישר לבית החולים.

בבית החולים

הגעתי סוף, סוף.
נכנסתי, שאלתי את המזכירה איפה נמצא החדר של ליאו סמית.
המזכירה שאלה אותי קודם לפני שענתה "את קרובת משפחה?"
עניתה לה ש"לא אחר שלו זאק סמית שכח את התיק אז רק באתי להחזיר לו אותו" וגם לראות את ליאו אמרתי בלב.
"טוב אני אתן לך להכנס, קומה 4 חדר מספר 38, יש לך שם מעלית בצד." היא אמרה
שמחתי נכנסתי למעלית ומצאתי את החדר.
דפקתי, אף אחד לא ענה, בחרתי להכנס. ראיתי את ליאו שוכב על המיטה רדום, ואת זאק יושב על כיסא שעמד ליד המיטה, ומסתכל על ליאו. התקדמתי אליהם, זאק שמע אותי וסובב את הראש. הסתכל עליי בפנים חיוורות מרוב בכי. "הבאתי לך את התיק" אמרתי
הוא ניגב את הדמעות, "תודה" הוא ענה בחצי חיוך.
הסתכלתי על ליאו, סביב מצחו ובטנו הייתה תחבושת, על פרצופו היו סמנים כחולים והיו כמה שריטות בידיו.
זאק קם מהכיסא ואמר "אני הולך שניה לשירותים תשמרי לי עליו טוב?"
נדדתי בראשי וחייכתי.
היו לי כמה רגעים להיות איתו לבד.
רציתי ללטף את ראשו. הרמתי את היד וקרבתי לראשו, אמרתי לעצמי רק לשניה, לפני שזאק יחזור.
נגעתי בראשו, השיער שלו היה כל כך רך לא יכולתי להפסיק. לפתע ליאו התחיל לזוז הוא פקח את עיניו. קפאתי, נלחצי, לא הצלחתי להוריד את היד מראשו!!
שיט הוא שם לב, אמרתי בפחד לעצמי.
התחלתי להלחץ הוא הושיט לאט לאט את היד לכיוון היד שלי אחז בה וקירב ללחיו הרכות והפצועות. הוא חייך.
נשמעה דפיקה בדלת ונכנסה נערה, התכוונתי להוציא כמה שיותר מהר את היד ממנו אבל הוא סירב. הוא משך אותי ונשכבתי עליו!!!! פאקקקק מה הוא עושה!! אמרתי לעצמי.
הנערה נכנסת במבט מופתע ובטח מה שעבר לה בראש "מה הם עושים?"
התכוונתי להגיד לה שזה לא מה שהיא חושבת, אבל ליאו לחש לי באוזן "אל תגידי כלום."

ליאו אמר בקול:
-"היי לוסי, תכירי את החברה שלי"

מ-ה-ה-ה-ה-ה!!!!!!!