אהבת אמת או שקר? (7)

האמת – השקר

8:00
הגענו לבית הספר בול בצילצול, *טסנו לכיתה לפני ש*אביבה תגיע אחרת זה לא יגמר טוב.
הגענו, היא לא הייתה "מזל" אמרתי לניקול.
התישבנו, היא איחרה בכמה דק'.
לאחר שנגמר השיעור אני וניקי יצאנו מהכיתה הכנסתי את המחברות ללוקר בזמן שניקול הלכה לשירותים. נטלי עברה במסדרון, ניסיתי להסתיר את עצמי עם הדלת של הלוקר אבל לא ממש הצליח לי היא התקרבה ורצתה להגיד לי משהו.
-"טוב היי, תקשיבי אל תתקרבי לדניאל תפסיקי לפוצץ אותו בשיחות והודעות!
אין לו כבר זמן להיות איתך וגם אנחנו יודעות שזה יותר טוב ככה נכון?"
היא הסתכלה עליי במבט מאיים, נדדתי בראשי..
-"טוב אז אם ככה מעולה, ו.." נטלי לא הספיקה לסיים את המשפט, ניקול הגיע ואמרה
-"מה את רוצה?"
-"אני רוצה שחברה שלך לא תכתוב הודעות שקשורות על אהבה לחבר שלי! ובכללי הודעות!" נטלי ענתה ברגז.
בהתחלה לא הבנתי על מה היא מדברת, אבל אז נזכרתי בהודעה ששלחתי לו אתמול בלילה!
שאלתי את נטלי "איך את יודעת על ההודעה?" היא ענתה בפתאומיות "אה.. לא.. סתם דניאל תמיד מקריא לי את ההודעות שאת שולחת לו.."
הופתעתי כי לא מתאים לו לעשות דברים כאלה!
-"טוב אז זזתי ביושש.." אמרה נטלי והתחילה ללכת מהר.
-"היא משקרת" אמרה ניקול.
"מה ,מה איך את יודעת.?" שאלתי
-"עד כמה שאני מכירה אותך ואת דניאל הוא בחיים לא יעשה לך דבר כזה.. נכון?"
"כן כשאת אומרת את זה ככה יכול להיות אבל אולי הוא השתנה בגללה, אנחנו לא יודעות.."
-"נכון אז מה שנשאר לך לעשות זה לדבר איתי.. עד כמה שאני עצבנית עליו את חייבת לעשות את זה."
הנהנתי בראשיי.. חזרנו לכיתה לעוד שעתיים ואז הפסקה גדולה.
יצאנו לחצר, וראינו את דניאל יושב שם על הסלעים וזה היה נראה שהוא מחכה למישהו..
הוא ראה אותנו הוא עמד והתקדם לכיוון שלנו הוא הסתכל עליי, התקרב ושאל אם אני יכולה לדבר איתו. הסתכלתי על ניקול וקרצה לי והבנתי למה היא התכוונה (שאדבר איתו על ההודעות) ישבנו אחד ליד השני הוא הסתכל עליי, לא החזרתי לו מבד הסתכלתי על המגפיים שלי.
-"היי"
"היי"
-"מה קורה?"
"טוב.." כמו סתומה עניתי טוב , לא טוב!! בכלל לא.
-"הרבה זמן לא יצא לנו להפגש או בכלל לדבר."
"כע.. רגע מה?"
-"לא דיברנו הרבה זמן, את לא שולחת הודעת או מתקשרת, אז חשבתי שאת לא רוצה לדבר אז לא התקשרתי." הוא ענה.
(על מה הוא מדבר?! אני התקשרתי אליו מילון פעם שלא נדבר על הודעות!)
"אתה לא מבין כמה התקשרתי!" אמרתי לו בכעס.
-"מה תראי כל השיחה שלנו ריקה כבר חודשים ולא התקשרת."
(הוצאתי את הטלפון והראתי לו את ההסטוריה ואת השיחה שלנו אתמול)
הוא הופתע, הוא הקריא את כל השיחה ושתק.
"נטלי אמרה לי שאתה מקריא לה את כל השיחות שלנו, זה נכון?" שאלתי.
הוא לא ענה. "תענה כשמדברים אליך" אמרתי לו בקול גבוהה.. והתחילו לזלוג לי דמעות מהעניים.
לקחתי ממנו את הטלפון שלי ורצתי לשירותים. שטפתי פנים ונעלתי את עצמי בתא האחרון.
שמעתי את הצעקות ניקול, היא חיפשה אותי. שתקתי.
היא נכנסה לשירותים, דפקה בכל תא עד שהגיע לאחרון דפקה שוב ושוב ולא הייתה תשובה.
היא החליטה להתקשר אליי, הטלפון שלי צלצל והיא שמעה אותו.
"אמרתי בלחש שיט, שיט" ואז היא אמרה "טוב אני יודעת שאת כאן תפתחי לי."
פתחתי, הסתרתי את פניי עם כפות ידיי . היא משכה אותי מהתא והרגיעה אותי.
היא שאלה אותי מה הוא ענה כששאלתי אותו. עניתי "כלום"
-"מזה כלום?! את שאלת אותו?"
"כן שאלתי הוא שתק אז הלכתי" עניתי לה כשנגבתי את עניי
-"מסכנה שלי" היא אמרה כשהיא באה לחבק אותי.
"טוב בואי אנחנו נאחר לשיעור" אמרתי לה.
-"את בטוחה?" היא שאלה.
עניתי לה "כן, בואי"

צהריים- 14:48
חזרתי הביתה, הלכתי לסלון ישבתי על הספה וצפיתי בטלויזיה.
הטלפון צלצל כמה פעמים לא עניתי זה היה דניאל.
שמעתי דפיקה בדלת, לא היה לי כוח לקום, אמא צעקה מהמטבח "תפתחי אני לא יכולה."
קמתי מהספה והתקדמי לכיוון הדלת פתחתי, זה היה דניאל. אמא צעקה- "מי שם?"
אמרתי לה אף אחד בקול גבוהה. אמרתי לו "לך מכאן" ובאתי לסגור את הדלת, לא יכולתי הוא עצר אותה. הוא ביקש שנדבר. אמרתי לו "לא, אין לנו על מה לדבר" בזמן שאני מנסה לסגור את הדלת.
הוא אמר -"חכי זה לא נכון!"
שאלתי "מה לא נכון?" (המשכתי לדחוף את הדלת
-"השיחה שלנו אתמול!" הוא ענה
"אני לא מבינה" המשכתי
-"לא אני התכתבתי איתך אתמול!"
עזבתי את הדלת, והבטתי בו, "באמת? אז מי כן?"שאלתי.
הוא שתק. "אז מי כן!?" שאלתי שוב בזמן שדמעות מתחילות לזלוג מעיני.
התכוונתי לסגור את הדלת, -"נטלי" הוא אמר בקול צרוד.
"נטלי?! איך? מה עשה הנייד שלך אצלה ועוד בארבע לפנות בוקר?!" שאלתי ועדין זולגות הדמעות. הוא הושיט את ידיו לכיוון שלי ואחז בי, קירב אותי אליו וחיבק אותי.
כעסתי, התפוצצתי, רציתי להרביץ לו. אחזתי חזק בחולצה שלו.
הוא שאל -"מה שכתבת בהודעה על זה שהיית מאוהבת בי היה נכון?"
הרמתי את הראש הסתכלתי על העניים הכחולות שלו ועניתי "הייתי כן, מאז התקרית בפארק לפני שלוש שנים, אבל.." לא הספקתי לסיים את המשפט ולפני שהבנתי מה קורה הוא אחז את ראשי ליטף את שפתיי קירב את שפתיו והתכוון לנשק אותי.
דחפתי אותו דחיפה קלה לפני שהוא בא לנשק. "אבל.. זה נגמר. הבנתי שאתה לא היית שווה את זה!" סיימתי את המשפט והבטתי בריצפה. הוא התכוון לומר משהו אבל עצרתי אותו
"אתה עדיין אוהב את נטלי." אמרתי לו. הוא שתק. נכנסתי הביתה וטרקתי את הדלת.
ניקול התקשרה כמה דק' אחר כך.
-"את לא מבינה!!!!!!" היא אמרה בקול גובהה.
"מה קרה?" שאלתי

. . . . . הפלתי את הטלפון.