אהבת אמת או שקר? (3)
לאחר החודשים האלה שהוא בילה איתה הוא בקושי ענה לי לטלפון להודעות כשהתקשרתי להורים שלו ושאלתי אותו אם הוא בבית,אמא שלו ענתה "שלא הוא יצא אם חברה שלו"
והתחילה לצחקק על כמה שהוא התבגר ושמצא לעצמו חברה בזמן שאני קפאתי לכמה שניות במקום עם פרצוץ חיוור. היא אמרה "הלו הלו הכל בסדר, את שם"?
יצאתי מההקפאה ועניתי לה בקול חיוור "כ–ן.. אני בסדר תודה.." ניתקתי נראה לי שעכשיו הבנתי הם חברים סופית. רצתי לחדר חיבקתי הכי חזק שאני יכולה את הכרית, והתחלתי לבכות, ובזמן הזה לחשתי לעצמי "לא הגיוני היא הכירה אותו, היא תמיד שאלה- "איך אני מסתובבת איתו"
הטלפון צילצל כיוויתי שזה הוא.. אבל לא זאת חברה שלי, ניקול.
עניתי לה "ה-ל-ו" בקול צרוד.
היא עונה לי- "תקשיבי אני נמצאת עכשיו *בפינקי ותתקני אותי אם אני טועה, זה לא דניאל ונטלי?"
עניתי- את לא טועה , הם חברים עכשיו.."
-"מה איך, אין מצב את בטח גמורה, איפה את אני באה?!"
-"לא אני בסדר, את לא חייבת.."
-" לא אני באה את בבית נכון? אני עוד 10 ד'ק שם חכי!!"
העלה לי חיוך על הפנים שמחתי אבל היה גם את הצד הרע.. שמחתי שיש לי חברה כמוהה שקשה לשלוט בה, אבל הצד הרע שהיא לא תוכל לעזור לי.
הפעמון צילצל, פתחתי את הדלת, וזאת לא הייתה ניקול, זה היה דניאל.
קפאתי במקום לא יכולתי לזוז. "-היי, הרבה זמן לא יצא לנו לדבר, אפשר רגע?" הוא אמר
כמו טיפשה לא נתתי לו לעבור לא הצלחתי לשלוט בגוף שלי באותו רגע, הוא חייך את החיוך שלו, החיוך שאף פעם לא השתנה זה שתמיד ריכך לי את הלב. לאחר כמה שניות
הוא התקרב אליי, וכנראה בא ללחוש לי משהו באוזן..
אבל לפתע הוא נמשך אחורה, לא הבנתי מה קורה עד שראיתי את ניקול והבנתי.
-"אל תעז להתקרב לבית הזה שמעת..?! ובכלל אליה!" ניקול צעקה.
הוא היה בהלם כאילו "לא הבין מה קורה.."
הוא אמר- "טוב, אני מצטער אם פגעתי בך, או שזה משהו אחר, סליחה."
-"הוא הלך סוף סוף אין מצב שאני אתן לו לפגוע בך בחיים!!" ניקול אמרה."
שתקתי..
-" הכל בסדר?"
כן בארך..
-"בואי נטייל ננקה את הראש, בואי!"
חייכתי, "טוב בואי."
שאלתי את עצמי- "הוא לא ש-ם ל-ב?
תגובות (1)
נשמע מסקרן מעניין מה היא תעשה