אהבת אחים-פרק 7

"למה אתה צוחק?!,אני רציני כאן!אני מת מפחד" אמרתי עדיין מפוחד מהסרטון.
והוא רק הביט במבט שלא שלא מעביר שום רגש ברור.
"אוקיי,עכשיו תחזור לראות דורה" הוא אמר.
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" אמרתי באומללות.
"למה גורל אכזר?! למה?!" אמרתי לאחר דקות כאשר הוא היה בתהליך של להדליק את הטלויזיה.
"הממ…." דין הסתובב אליי חושב בעוד זה שהוא כיבה את הטלויזיה, 'ניצלתי?' חשבתי לעצמי.
"בוא נעשה דיל" הוא אמר וזה כבר לא נשמע לי טוב.
"מה הדיל?" שאלתי אותו.
"במקום שתראה דורה אתה תקרא את הספר של שייקספיר,המלט" אמר כאשר חיוך פרוש על פניו,
"לפחות כך" התחיל לומר,"תלמד דרך הקריאה מילים חדשות וגבוהות יותר" הוא סיים.
שררה שתיקה בחדר.
"אפשר משהוא אחר?" שאלתי אותו.
"מדוע?" הוא שאל אותי,"זה ספר נפלא" הוא אמר ושיבח את הספר.
"קראת אותו?" שאלתי והוא לאחר שניות השיב מענה,
"לא" הוא חייך.
"אם אתה לא קראת את זה אז למה אני אמור לקרוא את זה?!" שאלתי.
"טוב,אני אוותר לך"
"אבל…?" שאלתי,אחריי שהוא הסתכל אליי הסברתי את עצמי.
"תמיד יש אבל" עניתי.
"אין אבל" הוא ענה מחייך.
"תם זמן הלימודים שלך" הוא אמר מסתכל בשעונו.
"הללויה" אמרתי ונשכבתי על המיטה.
דין לקח את הדברים שלו והלך.
כשההורים שלי חזרו מהעבודה הם הודיעו לי שהם צריכים לנסוע לחו"ל לפגישת עבודה לשלושה שבועות.
"אבל אני לא בטוחה אם זה יהיה לנכון להשאיר אותך לבד" אימי אמרה את דעתה.
"הוא כבר גדול,הוא יסתדר,חוץ מיזה שהוא לא יהיה לבד,המורה הפרטי שלו יבוא אליו לראשון-שני אז הוא א כ"כ לבד" אבי אמר משכנע את אימי להכנע לו והיא נכנע.
ביום שבת הם נסעו ואני נשארתי לבד,ראיתי טלויזיה כל היום והייתי במחשב.
#יום ראשון#
קמתי והתלבשתי,הרגשתי שהכל כרגיל חוץ מהעובדה שההורים שלי לא בבית.
היום חלף מהר-אך לא מהר מידי,הגיעה הצהרים ודין הגיעה.
הוא לימד אותי כמה וכמה דברים.
"אתה יודע,זה השיעור האחרון שלנו" הוא אמר לי.
"למה?" שאלתי והרגשתי עצב,מוזר,רוב הזמן רציתי שהוא יעלם מכאן ופתאום אני לא רוצה?
"עומס" הוא אמר, "יש עוד דברים שאני עושה בו זמנית ואני לא יכול".
"אוקיי" עניתי.
"אל תדאג,אני יידע את ההורים שלך" הוא אמר והמשיך ללמד אותי דברים שחלק לא הבנתי.
"או,הזמן תם" הוא הסתכל בשעונו וראה שעבר הזמן שהוא היה צריך ללמד אותי.
הוא התרומם,התחיל לאט-אט להתארגן,ואני רק ישבתי על הכיסא שלי,לא מאמין שאני לא אראה אותו יותר,טוב,אני יכול לבקר אותו אבל זה יראה קצת מחשיד.
אני צריך לעשות משהוא מהר,לפניי שהוא פותח את הדלת ועוזב.
התקרבתי מאחוריו,והחזקתי את ידו קלות מול הדלת הסגורה.
"משהו קרה?" הוא שאל אותי והנה הדממה תפסה את מקומה,שררה שתיקה עד שיכולתי להוציא את שלושת המילים מהפה,וגם את אלה הוצאתי בגימגום.
"ב..בבקשה…א..אל תעזוב" אמרתי מובך.
"למה אתה לא רוצה שאני אעזוב?" הוא שאל לא מבין,הסטתי את מבטי לצד מובך.
שתקתי מסמיק.
"מה אתה מנסה להגיד,תום,?" הוא שאל והסתובב.
"א..אני" התחלתי ונעצרתי,המילים לא יצאו מפי.
"אתה מה?" הוא שאל וזו הפעם הראשונה שראיתי מזווית עיניי מבט מבולבל על פניו.
"או..אוהב אותך" אמרתי לבסוף.
הוא התחיל לצחוק.
"אה?" לא הבנתי.הוא התקרב אליי וסחף אותי לנשיקה "אני אוהב אותך" הוא לקח אותי למיטה והחל להוריד את הבגדים שלי.
"מה..?מ..מה אתה עושה ת..תפסיק!" אמרתי מנסה להרחיק אותו ממני