אהבות חדשות פרק 19 תהנו…

היי בננות! טוב תקשיבו יש עוד פרק אחד וזהו..
**********************
נקודת מבט רן:
"בלה תני לו הרדמה ל5 שעות, ברן את הסקלפ, בלה תמהרי אם ההרדמה!" שמעתי כל גס במיוחד.
"אל תדאג הכל יהיה בסדר!"האחות התקרבה, "רק זריקה אחת." הרגשתי די מוזר מן סם שמערפל את כל חושיי. לאחר מכן שמעתי רק כמה גמגומים.ונרדמתי.. הרגשתי מן צביטות לא נעימות בכל הגוף.. כאלו אני נשרף עד אפר, הידיים שלי כאבו והכאב היה בלתי נסבל. שמעתי קולות כמו: ' מהר מהר..יש תקלה תמהרו',או :'הדופק נחלש!, מהר'.
עד מהרה אבדתי כל תחושה. הרגשתי שאני נמצא בחשכה, מנסה למצוא פתח לצאת, אבל הכל שחור..כל מה שאני רואה זה ילדה . צעקתי אליה בחוזקה אבל היא לא ענתה, עד מהרה גם היא נעלמה, נשארתי לבד לא היה לי במה להחזיק. לבסוף החלטתי להיכנע, החשכה עטפה אותי ,ולא הרגשתי כלום. שום רגש, אפילו לא כאב.הרגשתי שקט, שקט מפליא…..
נקודת מבט רוני:
אני כל כך שונאת בתי חולים, מכמה סיבות: 1.כל פעם שאני שם משהו אהוב נפגע..
2.האוכל פה גרוע. 3. הכיסאות פה לא ממש רכים.
אמא כמו תמיד לא גילתה שום רגש.. ישבה משועממת על הכיסא , וכל שנייה ברברה משהו כמו:" בואי נלך לקניות… ובלה בלה בלה…" לבסוף התעצבנתי:
"אמא די!!, את לא יכולה לגלות רגש כשחבר שלי שוכב בבית החולים!, אבל את יכולה לגלות רגש לאיזו טלנובלה מסריחה?!" צעקתי עליה.
" טוב בסדר אני אשתוק…." אמרה.
לא עברה אפילו דקה!
"אבל, הטלנובלה שלי לא מסריחה, היא על בונג'ו שמנסה להשי…." אבל הפסיקה כשראתה את המבט על פניי."סליחה!" צייצה.
"עזבי אמא פשוט עזבי זה באמת לא חשוב". היה לי עדיף להקשיב לברבורים שלה, מאשר לחשוב מה קורה לרן עכשיו בחדר הניתוח….
"תראי מתוקה לא הכל כל כך נורא!!, אני מאמינה שהכל יהיה בס…"לפתע קטע אותה אותה קול מהכרזה : אהמ.. רונית, ורינה, מחכים לכם ליד חדר 658. תודה"
רצתי במהירות .לבסוף הייתי ליד חדר 658 ועל ידו עמד רופא. על הבעת פניו הבנתי הכל… הכל..